הטביעה התורשתית הוגדרה על ידי הפורום ההלכתי האסלאמי (אשר שייך לאיגוד העולם המוסלמי) בתור "המבנה התורשתי המבדיל בין אדם לבין רעהו". מדובר בטביעה אשר מאפשרת למעשה קביעת אבהות ביולוגית מחד, ווידוא אישיות או זהות מאידך.
יש לכם שאלה?
אבהות ביולוגית נקבעת על פי הזרע אשר הביא להתהוות העובר, וזאת עם או בלי קשר לקיומו של חוזה נישואין. בניגוד לכך, אבהות שרעית הינה תוצאה של נישואין (תקפים או נפסדים) או קיום יחסים אינטימיים על בסיס "טעות" באשר למצב המשפטי ו/או העובדתי של קיום הנישואין.
בדיקת סיווג רקמות הינה בדיקה מדעית אשר התפתחה בשנים האחרונות ובאמצעותה ניתן לאבחן במידה של כ-100% את אבהותו של פלוני על אלמוני. במשפט הישראלי, בדיקת הרקמות מהווה למעשה ראיה משפטית שאין בלתה. חכמי ההלכה השרעית נדרשו לאחרונה לדון במשמעותה של הבדיקה הנ"ל. להלן מאמר העוסק בסוגיה זו.
כמו בעניינים אחרים, גם כאן, דעותיהם של חכמי הדת נחלקות. חלק ניכר מחכמי ההלכה האסלאמית הכירו בקבילותה של הבדיקה המדעית כדרך להוכחת אבהות ונקבע כי מדובר ב"ראיה מוחשית אשר יכולה להיות חלק מהראיות הנסיבתיות". השריעה רואה בראיה הנסיבתית כ"סממן חיצוני אשר מלווה דבר נסתר ותוך כדי כך מצביע על קיומו". ראיות נסיבתיות יכולות אפוא להתחלק לשני סוגים – השערתיות או חותכות.
ראיות חותכות, כשמן כן הן, חותכות בספק ומציבות בפני בית הדין הוכחה ברמת וודאות מלאה. לעומתן, ראיות נסיבתיות השערתיות אינן מהוות, לכשעצמן, הוכחה עצמאית. מדובר אפוא ב"כלי ראייתי" אשר יכול "לסייע להטות" את כפות המאזניים בנוגע למחלוקת. באשר לבדיקת סיווג רקמות, מבחינת הדין השרעי, עולה השאלה לאיזה סוג של ראיה נסיבתית משתייכות תוצאות הבדיקה הנ"ל.
ראיה חותכת או ראיה השערתית?
ניתן לזהות שני "מחנות" בין חכמי ההלכה האסלאמית בעניין זה. המחנה הראשון, אליו משתייך למשל המופתי (דאז) של הרפובליקה המצרית, שיח' פריד וואסל, דוגל בגישה כי בדיקת הרקמות הינה ראייה חותכת להוכחתה של האבהות. המשתייכים למחנה זה סבורים כי גם בהתאם לשריעה האסלאמית, בדיקת רקמות הינה ראייה וודאית לשם קביעת אבהות. המחנה השני סבור כי עסקינן בראייה נסיבתית השערתית, הא ותו לא.
החכמים המשתייכים למחנה זה סבורים כי גם תיאוריות מדעיות רפואיות הינן תיאוריות אשר ניתן להטיל בהן ספק וזאת משום שעם השנים תוקפן ונפקותן מתערער ומשתנה. הנימוק השגור בפי המשתייכים למחנה זה הוא כי למרות שבדיקת סיווג רקמות אמורה להיות כביכול ראיה מדעית חותכת, הרי שייתכן כרסום במשקלה בגין נסיבות מסוימות. לדוגמא, השופט לרוב איננו נוכח בעת ביצוע הבדיקה ונסיבות הפרוצדורה המסובכת להפקת תוצאותיה עלולות אף הן להשפיע על הפלט הסופי.
בשנת 1998 נערכה בכווית הוועידה ה-11 של הארגון האסלאמי למדעים רפואיים. במהלך הוועידה אומצה באופן כמעט גורף התפיסה של בני המחנה הראשון הדוגלת בבדיקת סיווג רקמות כראיה נסיבתית חותכת. דהיינו, ככל שמדובר בקביעת אבהות, הבדיקה הנ"ל הינה "כלי שוודאותו איננה מוטלת בספק". הדברים זכו לתמיכה גם מצד הפורום להלכה המוסלמית אשר הסכים כי כאשר בדיקת הרקמות מבוצעת על פי "תנאים תקינים", בהתאם "לנהלים", וללא "טעויות אנוש", תוצאותיה מעידות על קיומה/העדרה של אבהות באופן וודאי. למעשה, הפורום הכיר בכוחה של הבדיקה אך התנה את תוצאותיה בביצועה באופן תקין.
בדיקת רקמות בעיני הדין השרעי
על פי הדין השרעי, בדיקת רקמות מהווה למעשה המשך לאמצעי הוכחה אשר עונה לשם "אלקיאפה" (זיהוי הילד וייחוסו על פי איברי אביו ואיבריו). השריעה הכירה בבדיקה זו כדרך לשם הוכחת אבהות. אי לכך, והיות וחכמים מוסלמים היו לא אחת נכונים להשתמש ב"אלקיאפה" על מנת להוכיח אבהות, נטען כי יש להסיק שבדיקת רקמות הינה ראיה חותכת בעניין זה בבחינת קל וחומר. יתרה מכך, על פי השריעה, לא כל דבר אשר איננו אסור באופן מפורש הינו דבר מותר. כמו כן, על מנת שבדיקת רקמות תהיה קבילה וודאית, יש לוודא שהיא נערכה תוך כדי שימוש בכלים הטובים ביותר.
גם בעניין זה נחלקו חכמי ההלכה המודרניים בדעותיהם. בעוד החכמים המשתייכים למחנה הראשון מבכרים את בדיקת הרקמות על פני הדרכים שקדמו לה לבדיקת אבהות, תומכי המחנה השני (עליהם נמנים כיום מרבית חכמי ההלכה המודרניים) גורסים כי למרות שמדובר בראייה נסיבתית, עסקינן בראיה השערתית. חכמים אלו סבורים כי אין לבטל את ההוכחה השרעית המוכרת וזאת משום שאין מקום לביטול קריאות מפורשות בסונה או בקוראן על בסיס בדיקה מדעית שייתכן וטעויות תמצאנה את דרכן אליה.
כמו כן, גם כאן, מודגשות פעם אחר פעם תיאוריות נגדיות אשר ייתכן ויסתרו את נפקותה של בדיקת סיווג הרקמות בעתיד. בכנס אשר נערך בכווית בשנת 1998, ואשר עסק ב"תורשה והנדסה גנטית", נקבע כי בדיקת סיווג רקמות הינה למעשה שכלול של שיטת ה"אלקיאפה", אך אין בה כדי לבטל את השיטות הקיימות.
ההשלכות על הילד
הכרה בבדיקת סיווג רקמות כבדיקה גנטית אשר הינה עדיפה על פני הדרכים הקודמות בשריעה להוכחת אבהות יצרה סוג תביעות חדש אשר לא היה קיים עד כה בקרב הציבור המוסלמי. מדובר בתביעות לתיקונו של אילן היוחסין. עד להכרה בבדיקה, לא הייתה מבחינה שרעית אפשרות לשלול אבהות אשר הוכחה. דהיינו, לאחר שהוכחה האבהות על ידי אחת מהשיטות המנויות בשריעה, ביטולה היה אפשרי רק במקרים חריגים ובאמצעות תביעת "לעאן".
הפורום להלכה מוסלמית קבע כי למרות שבדיקת רקמות איננה עדיפה על בדיקות האבהות השרעיות באופן גורף, אין להתירה למגזר הפרטי ויש להשאיר את הסמכות להשתמש בה לידי המדינה. המטרה מאחורי קביעה זו נבעה מתוך הרצון למנוע עריכת בדיקות גנטיות לצורכי רווח. כעת, החכמים האסלאמיים נדרשים להתמודד עם מקרים בהם אדם לא יוכל לעשות בדיקת סיווג רקמות בארצו, כאשר הוא לא קיבל אישור לכך מהמדינה, אך הוא פונה למדינה אחרת ומוכיח או שולל את האבהות.
חלק מן החכמים קובעים כי גם במקרה זה, האבהות בפועל לא תישלל וזאת כל אימת שלא נסתרה האבהות השרעית. חכמים אחרים סבורים כי בסיטואציה כגון דא יש להעדיף דווקא את תוצאות הבדיקה. בעניין זה קיים גם מחנה שלישי אשר קובע כי ההלכה השרעית תחול על סוגיות כגון מזונות, ירושה, אפוטרופסות וכדומה, אך לא לגבי קשרים אחרים כגון נישואין אסורים וכו'.
ילד מחוץ לנישואין - ניאוף ומשמעותו
סוגיה מורכבת נוספת בעניין זה עולה כאשר מתבקשת בדיקת אבהות הנוגעת לילד אשר נולד מחוץ לנישואין. גם כאן, חכמי הדת נחלקים לשני מחנות. מחנה אחד (אליו משתייכים מרבית החכמים) גורס כי ילד אשר נולד מחוץ לנישואין איננו שייך לעולם לאביו ויהיה שייך תמיד לאימו בלבד. המחנה השני גורס כי ככל שאימו של הילד איננה נשואה, הילד יהיה שייך לאביו כאשר זה הכיר בו. חלק מן החכמים המודרניים סבורים בעניין זה כי חיובו של הנואף להכיר בילד יסייע בצמצומה של תופעת הניאוף ועל כן יש ללכת בדרכו של המחנה השני (זאת מתוך התפיסה כי הנואף צריך לדעת שהוא יישא באחריות על חטאו). לדידם של חכמים אלה, השימוש בבדיקת הרקמות יכול במקרים מסוימים לפורר טענות הגנה שקריות מצידם של נואפים. יתרה מכך, המומחים מדגישים כי גם נשים נשואות תזהרנה מפני ניאוף וזאת כאשר הן תדענה שבעליהם יכולים לעמוד על האבהות באמצעות בדיקה מדעית פשוטה.
ישנם חכמים אשר סבורים כי אי שיוכו של הילד לאביו תהיה פגיעה קשה בילד וזאת משום שפירוש הדבר שלא יהיה לו אבא שרעי (ועל כן הוא יהיה שרוי ב"בושה נצחית"). מנגד, יש הגורסים כי לעולם לא יהיה ניתן להקים שושלת יוחסין על בסיס ניאוף וזאת בעיקר בכדי למנוע תופעות של ניאוף בתוך המשפחה. יתרה מכך, בדומה ליהדות, גם הדין השרעי מכיר בכך שילד אשר נולד בנישואין תקפים שייך לאביו השרעי ולא לנואף.
יו"ר ההתאחדות העולמית של חכמי הדת המוסלמים, ד"ר יוסף אל קרדאוי (אשר נחשב לאחד מהחשובים מבין הפוסקים המוסלמים כיום) סבור כי אין להשתמש בבדיקת סיווג רקמות במקרים של ניאוף וזאת משום שלמרות שאבהות הינו ערך עליון לפי השריעה, גם התא המשפחתי הינו עיקרון יסוד בדת המוסלמית. לדידו, בדיקות סיווג רקמות כגון דא עלולות בהחלט לפגוע במרקם המשפחתי אשר חשיבותו איננה נופלת מעיקרון האבהות. עם זאת, לדבריו ניתן להשתמש בבדיקה זו כאשר האב מתכחש לאבהותו על ילד, והאם מבקשת להוכיח את חפותה. לטענתו, סירובו של האב במקרה כגון דא יעמוד לו לרועץ.
מבחינת בתי הדין השרעיים בישראל, דעת הרוב הינה השלטת. לדוגמא, במקרה אשר הונח לפתחו של בית הדין השרעי לערעורים בירושלים, לא הוכרו תוצאותיה של בדיקת סיווג רקמות לילדים שנולדו במסגרת הנישואין, וזאת למרות שבני הזוג ביקשו את הבדיקה ותוצאותיה הראו אי התאמה בין הילדים לבין האב.
.jpg)
.jpg)
-min(4).JPG)
