בג"צ 7283/11


אדם אשר הועסק במשך למעלה משני עשורים בשירות המדינה, ובמהלכם עבד במספר תפקידים ברשות המיסים ואגף המכס והמע"מ, הושעה מעבודתו בשנת 2005 בעקבות פתיחתה של חקירה משטרתית כנגדו. החקירה במשטרה נפתחה כנגד העובד וזאת בשל "חשד לביצוע עבירות שונות כגון מרמה, שוחד, הפרת אמונים ועבירות לפי חוק מע"מ, התשל"ו-1975". בהתחלה, ההשעיה הייתה לחודש בלבד. במהלך תקופת ההשעיה נערך לעובד שימוע והוחלט על העברתו לתפקיד אחר.

 

יש לכם שאלה?

פורום חוזה עבודה

פורום זכויות עובדים

פורום זכויות וחובות מעסיקים


תשעה חודשים לאחר ההעברה, הוגש כנגד העובד כתב אישום בגין הפרת חובת סודיות, פגיעה בפרטיות עוסקים, הפרת אמונים, ניסיון לקבלת דבר במרמה וקבלת דבר במרמה. עם הגשת כתב האישום, הוחלט בשירות המדינה להשעות את העובד עד לתום ההליכים הפליליים כנגדו, או עוד לתום חוזה העבודה שלו. חוזה העבודה היה אמור להסתיים ביוני 2006, כשלושה חודשים לאחר הגשת כתב האישום.

 

בסופו של היום, ביוני 2007, הוחלט שלא לחדש את חוזה העבודה האישי של העובד והוא קיבל הודעה על כך. בעקבות אי חידוש חוזה העבודה, העובד הגיש בקשה לצו מניעה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב. בית הדין לעבודה קיבל את הבקשה והורה לנציב שירות המדינה לחדש את חוזה העבודה. המדינה הגישה ערעור על כך וערעורה התקבל.

 

בית הדין הארצי מאשר את אי חידוש החוזה


במסגרת הערעור בבית הדין הארצי לעבודה נקבע כי היות והמדינה קבעה כי קיימות מספיק ראיות כנגד המשיב אשר הצדיקו את הגשתו של כתב אישום כנגדו, אזי אין לאכוף על המדינה את המשך העסקתו של האחרון. עם זאת, בית הדין הארצי קבע כי המדינה תוכל לפעול כאמור רק בכפוף להתחייבות לפיה חוזה העבודה יוארך באופן רטרואקטיבי במידה והעובד יזוכה בהליך הפלילי. המדינה סירבה לתת הצהרה כאמור ובית הדין הארצי השיב את הדיון לבית הדין האזורי.


בית הדין האזורי קיבל את עמדתו של העובד ונקבע כי החלטתו של נציב שירות המדינה התקבלה ללא שיקול דעת מספק ומבלי שנלקחו בחשבון השיקולים הרלבנטיים. המדינה הגישה פעם נוספת ערעור על החלטת בית הדין האזורי. בית הדין הארצי, גם בפעם הזו, קיבל את עמדת המדינה. נקבע כי ההחלטה שלא לחדש את חוזה ההעסקה של העובד התקבלה כדין. גם בכך, לא תמו ההליכים המשפטיים.

 

העובד: "אי חידוש חוזה העבודה, בניגוד לחזקת החפות"

 

העובד הגיש לבג"צ את העתירה דנן ובמסגרתה טען כי פסק הדין שניתן על ידי בית הדין הארצי "לא התיישב עם הפסיקה והחוק לעניין פיטורי עובד מדינה מחמת קיומו של הליך פלילי העומד ותלוי כנגדו". זאת ועוד, העותר הוסיף כי אי חידוש חוזה העבודה במקרה דנן היה מנוגד גם לחזקת החפות (דהיינו, החזקה במשפט הפלילי הישראלי כי אדם חף מפשע עד אשר הוכחה אשמתו).

 

המדינה טענה, בתגובה, כי לא היה מדובר בפיטורין אלא באי הארכת חוזה עבודה. לטענתה, היות ושיטת העסקתו של העותר במקרה דנן הייתה על ידי חוזה בכירים, היא נהנתה מ"גמישות רבה" לשקול מעת לעת את חידוש העסקתו של העובד. בנוגע לחזקת החפות, המדינה הדגישה כי החוק איננו מחייב את הנציב "להמתין לתוצאות ההליך הפלילי" על מנת לקבל החלטה בדבר המשך הארכתו של חוזה עבודה.


בית המשפט העליון קבע כי דין העתירה להימחק וזאת משום שההליך הפלילי בעניינו של העותר קרוב לסיום. למעשה, ההליך הפלילי היה אמור להסתיים כ-15 ימים בלבד לאחר מתן ההחלטה במקרה זה. אי לכך, "העובדה שהכרעת הדין בעניינו של העותר צפויה להתקבל בעוד כשבועיים ייתרה את הצורך להכריע בסוגיות העולות מן העתירה. ברור, כי העתירה תהפוך תיאורטית מעת שתינתן הכרעת הדין, בין אם מדובר בזיכוי ובין אם בהרשעה", נכתב בפסק הדין.