תתע (י-ם) 1064-12-11


הצומת ברחוב הצנחנים בירושלים לכיוון מטא"ר הינו צומת "בעייתי" אשר מהווה "מוקד" לרישום דו"חות לנהגים. השופט אברהם טננבוים, מבית המשפט לתעבורה בירושלים, מתח בהכרעת דין שניתנה על ידו ביקורת על מבנה הצומת וזיכה נאשם מעבירה של כניסה לצומת כאשר הוא לא היה פנוי.
 

"מה קורה בצומת בעייתי הגורם לנהגים ונהגות הגונים ונורמטיביים למצוא עצמם מקבלים דו"חות למרות שהם מבקשים לחצות את המקום כחוק?", תהה השופט טננבוים. השופט תיאר את אופן התרחשות "העבירות" בצומת זה – "נהג מבקש להיכנס לצומת הנ"ל עם רכבו. הוא עושה זאת באור ירוק וכחוק. עם זאת, בסופו של דבר, בלית ברירה (ולא תמיד באשמתו של הנהג), הוא מוצא עצמו עומד על מעבר החצייה להולכי רגל ו/או על מסילת הרכבת הקלה כשהאור ברמזור כבר התחלף לאדום. לפתע, הנהג מוצא את עצמו גורם לשיבושי תנועה כבדים ולסכנה לחייו הוא".


במקרה דנן, הוגש כנגד הנאשם כתב אישום בגין כניסה לצומת בלתי פנוי – עבירת תנועה לפי תקנה 65 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961. המדינה טענה כי הנאשם נכנס לצומת המדובר עם רכבו, כאשר הצומת לא היה פנוי, וזאת מבלי שהוא ווידא כי באפשרותו לחצות המקום בבטחה. הנאשם, אשר היה סבור כי הדו"ח שנרשם לו ניתן שלא בצדק, הגיש בקשה להישפט.


"רכבים בנתיב השמאלי חותכים רכבים בנתיב היחיד המוביל ישר"


הנאשם טען במשפט כי הוא נסע בנתיב הימני, היחיד המוביל ישר, והוא נכנס לצומת כחוק, באור ירוק, ולאחר שוידא כי התנועה במקום זורמת. לטענתו, רכב אשר "חתך" אותו במטרה להשתלב מהנתיב השמאלי לימני גרם לעצירתו ובסופו של דבר לעמידתו על פסי הרכבת עם התחלפות האור לאדום. בית המשפט לתעבורה קיבל את טענותיו של הנאשם וקבע כי האחרון לא היה אשם בעבירה אשר יוחסה לו.
תקנה 65 לתקנות התעבורה, אשר עוסקת ב"כניסה לצומת", קובעת כי אין להיכנס לצומת אלא אם ישנה אפשרות להמשיך ולעבור בנסיעה ללא הפרעה. בהתאם לתקנה זו, במקרים בהם מוגש כתב אישום בגין עבירה של כניסה לצומת בלתי פנוי, מוטל על המדינה נטל ההוכחה. דהיינו, עליה להוכיח כי הנהג נכנס לצומת מבלי לוודא שהוא היה יכול להמשיך בנסיעה זורמת.


במקרה דנן, בית המשפט קבע כי המאשימה לא הרימה את הנטל הדרוש לעניין זה. צוין כי הנאשם היה נאמן לגרסתו בנוגע לכך שהוא נכנס באור ירוק לצומת זורמת. הדברים נאמרו על ידו לשוטר שערך לו את הדו"ח, וכן בהמשך ההליכים המשפטיים. הנאשם הוסיף וטען פעם אחר פעם כי הוא התעכב בצומת משום שרכב מהנתיב השמאלי "חתך אותו".


לדבריו, מדובר היה בעניין שבשגרה בשל מבנה הצומת הלקוי. גרסתו של הנאשם לא נשללה. כאשר השוטר אשר רשם את הדו"ח נשאל על תופעת ה"חתיכה" בצומת, האחרון אמר "ייתכן וזה היה, לא שמתי לב לכך". דהיינו, גרסת הנאשם לא נסתרה.


לסיכום,


השופט מתח ביקורת על מבנה הצומת ופנה לרשויות להסדיר את העניין. "עסקינן בצומת בעייתי בו רכבים אשר נוסעים בנתיב השמאלי עלולים לחתוך את אלה שנוסעים בנתיב הימני וכתוצאה מכך רכבים הנוסעים בנתיב הימני מפספסים את הרמזור למרות שנסעו כחוק", נכתב בהכרעת הדין, "אם זהו המצב, מן הראוי למצוא פיתרון מבני. למשל, על ידי שינוי התמרור, שינוי מבנה הצומת, בניית אי תנועה אשר יוכל להפריד בין הנתיבים וכדומה". השופט טננבוים הדגיש כי "אין זה מתפקידו של בית המשפט למצוא פיתרון לצומת האמור. חזקה על הרשויות כי הן יכולות למצוא את המומחים המוסמכים לפתרון בעיות מעין אלו".