תעא (ת"א) 6060-09
סעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963, וסעיף 10(2) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים והתפטרות, התשס"א-2001, עוסקים במקרים בהם מעביד רשאי לפטר עובד לאלתר וללא תשלום פיצויי פיטורים. על פי הוראות החוק אלו, במקום עבודה בו אין הסכם קיבוצי, בית הדין לעבודה רשאי לקבוע כי פיטוריו של פלוני היו בנסיבות שהצדיקו פיטורים עם פיצויים חלקיים או פיטורים ללא פיצויים כלל. בעניינים כגון דא, בית הדין לעבודה חייב לשים לנגד עיניו את הכללים אשר חלים בסוגיה זו על עובדים לפי ההסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים במשק.
יש לכם שאלה?
ההסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים הינו תקנון העבודה ובתוכו הוראות תקנון המשמעת. הוראות אלה הינן בבחינת "מסגרת לשיקולים מנחים" בסוגיות כגון דא. סעיפים 52 ו-53 לתקנון העבודה קובעים כי בין הפרות המשמעת בעבודה נמצאת גם "התקוטטות או גרימה לקטטה". נקבע כי עובד אשר ביצע הפרה כאמור עלול להיות צפוי לסנקציות כגון "הפסקה זמנית של העבודה ללא תשלום", "קנס כספי", "פגיעה בפיצויי הפיטורים" ו/או פיטורים לאלתר.
אלימות נגד המעביד
אלימות של עובד כנגד מעבידו יכולה להיחשב כעבירת משמעת בעבודה לפי תקנון המשמעת. כמו כן, התקנון קובע כי אלימות כגון דא יכולה להוות גם בסיס לפיטורים תוך פגיעה בפיצויי הפיטורים וההודעה המוקדמת. עם זאת, שלילת פיצויי פיטורים נעשית, לפי ההלכה הפסוקה, רק במקרים חריגים (וזאת מתוך התפיסה כי הפיטורים, לכשעצמם, מהווים עונש חמור לעובד). שלילת פיצויי פיטורים מבוססת אפוא על שתי תכליות עיקריות:
• הענשת עובדים בגין הפרות משמעת חמורות.
• העברת מסר מרתיע כלפי העובדים האחרים בנוגע לביצוע הפרות משמעת.
בית הדין לעבודה, בבואו לשקול האם לאשר שלילה חלקית או מלאה של פיצויי פיטורים, עומד על שיקולים כגון – חומרת המעשים, הנזק אשר נגרם למעביד, הנזק אשר היה עלול להיגרם, משך הזמן שבמהלכו בוצעו המעשים, האם המעשים נעשו פעם אחת או מספר פעמים, האם המעשים גררו הפרת אמון, משך עבודתו של העובד, תפקידו של העובד (האם מדובר בעובד בכיר) וכדומה.
העונש הראוי - "הפחתה של פיצויי הפיטורים במחצית"
במקרה דנן, בית הדין לעבודה נדרש לבחון האם אירוע "תקיפת המעביד במחסן" עלה כדי הפרת משמעת חמורה אשר הצדיקה פיטורים לאלתר ושלילת מוחלטת של פיצויי הפיטורים. התובע הכחיש בבית הדין לעבודה את דבר התקיפה, אך השופטים ביכרו את גרסתו של המעביד וקבעו כי היא הוכחה כדבעי.
"אנו מקבלים את גרסת המעביד לפיה העובד סרב לעבוד לאחר שנדרש לבצע תפקידו, ובמקום זה תקף את מנהל החברה ועקב כך פוטר מעבודתו", נכתב בפסק הדין, "יישום האמור לעיל הביא אותנו למסקנה כי יש לשלול מהתובע את ההודעה המוקדמת ומחצית מפיצויי הפיטורים". השופטים הדגישו כי התובע במקרה דנן נקט כלפי המעביד באלימות ומדובר ב"התנהגות הראויה לכל גינוי אשר עלתה כדי הפרת משמעת חמורה שהצדיקה את פיטורים המיידיים". עם זאת, בית הדין לעבודה מצא לנכון להפחית את פיצויי הפיטורים רק במחצית, וזאת משום שמדובר היה באירוע חד פעמי ומתוך התחשבות במשפחתו של התובע.