סע (ת"א) 35086-05-10
בשנים האחרונות, חלה עלייה של ממש במספר עורכי הדין בישראל. על פי נתוני לשכת עורכי הדין בעניין זה, מדי שנה מצטרפים למקצוע עריכת הדין בישראל כ-20,000 עורכי דין חדשים. למרות שמספר העוסקים בתחום גדל, נראה כי דווקא היקף עבירות המשמעת נמצא בירידה. לדוגמא, בשנת 2009 נפתחו 130 תיקים משמעתיים כנגד עורכי דין, ובשנת 2010 עמד מספר התיקים המשמעתיים שנפתחו כנגד "עורכי דין סוררים" על 115 "בלבד".
יש לכם שאלה?
העונש הנפוץ ביותר שניתן כנגד עורכי דין שהורשעו בדין משמעתי הינו השעיה על תנאי. עם זאת, לעיתים, עורך הדין נאלץ להתמודד עם השעיה בפועל לתקופה קצובה. בשנת 2010, הוצאו ארבעה עורכי דין לצמיתות מחברותם בלשכת עורכי הדין. כיצד אפוא צריך לנהוג עורך דין צעיר, אשר מועסק במשרד עורכי דין שבעליו היחיד הושעה מהלשכה? האם עורך הדין הצעיר רשאי להתפטר מעבודתו ולדרוש פיצויי פיטורים? האם נסיבות השעייתו של בעל המשרד הצדיקו "התפטרות בדין מפוטר"? סוגיה אשר זהו עניינה הונחה לפתחו של בית הדין האזורי לעבודה.
בעל המשרד מושעה, העובד מתפטר
התובע, עורך דין החבר בלשכת עורכי הדין מאז יוני 2006, עבד במשרד עורכי דין בבעלותו של הנתבע. בפברואר 2010 הושעה בעל המשרד מלשכת עורכי הדין למשך חצי שנה. עורך הדין הצעיר, אשר גילה על השעיית מעסיקו רק שמונה ימים לאחר כניסת תקופת ההשעיה לתוקף, פנה ללשכת עורכי הדין בנוגע להמשך העסקתו כעורך דין במשרד (שהינו בבעלות יחיד של הנתבע). עורך הדין הצעיר ציין במכתבו ללשכה כי מעסיקו ממשיך להגיע למשרד ולבצע פעולות שנתייחדו לעורך דין.
יו"ר ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין השיב בו ביום למכתבו של התובע וציין כי האחרון איננו יכול להיות מועסק על ידי חברה שבעל המניות היחידי שלה הוא עורך דין מושעה. כעבור כשבוע התובע התפטר מעבודתו וטען כי הוא זכאי לפיצויי פיטורים מכוח סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963.
לטענתו, הוא היה זכאי לפיצויים לאור סעיף 59 לחוק לשכת עורכי הדין, ונוכח השעיית מעסיקו מהלשכה. סעיף 59א(א)(3) לחוק לשכת עורכי הדין קובע כי עורך דין לא יעסוק במקצועו בתור חבר בחברת עורכי דין אם לא כל חברי החברה והמנהלים שלה הינם חברים בלשכת עורכי הדין. כמו כן, סעיף 59ד(ב) לחוק זה קובע כי עורך דין אשר חברותו בלשכה הושעתה איננו רשאי להפעיל זכות או סמכות אשר נתונה לו כחברה בחברה, כמנהל או כפקיד החברה, כל אימת שהשעיה בתוקף.
האם התובע היה זכאי לפיצויי פיטורים?
בית הדין לעבודה נדרש אפוא לבחון האם התובע היה זכאי לפיצויי פיטורים, בנסיבות אשר תוארו לעיל, אם לאו. כפי שצוין, התובע טען כי התפטרותו הייתה התפטרות בדין מפוטר. דהיינו, למרות שחוק הפיצויים קובע כי פיצויי פיטורים הינם מנת חולקו שעובד אשר פוטר על ידי מעסיקו, הרי שקיימים מקרים בהם גם התפטרות מצד העובד תזכה בפיצויי פיטורים. התובע הפנה בעניין זה לסעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים הקובע כי במידה ועובד התפטר מחמת נסיבות אשר בהתקיימן הוא לא היה יכול להמשיך ולעבוד במקום עבודתו, רואים את התפטרותו כפיטורים לעניין חוק פיצויי פיטורים.
התובע טען אפוא כי העובדה שמעסיקו הושעה מלשכת עורכי הדין, בשילוב עם המכתב מיו"ר ועדת האתיקה בלשכת עורכי הדין, הצדיקו את התפטרותו בדין פיטורים. התובע הדגיש כי נפלו פגמים רבים בהתנהלותו של בעל המשרד חרף השעייתו. לדוגמא:
1. הוא לא העביר את מניותיו במשרד עורכי הדין לגורם אחר.
2. הוא המשיך לעסוק בפעילות כעורך דין.
3. הוא היה חותם על מסמכים משפטיים בשמו של התובע (ללא אישורו).
4. הוא הוציא מכתבים בשמו של התובע (דבר שנתגלה לתובע בשלב מאוחר יותר).
בעל המשרד - ההתפטרות הייתה לשם הקמת משרד עורכי דין עצמאי
הנתבע טען כי ההתפטרות לא הייתה מחמת הטענות שהועלו על ידי התובע, אלא בשל רצונו של האחרון לפתוח משרד עורכי דין משלו (תוך שהוא לוקח לקוחות ממשרדו של הנתבע). בעל המשרד הדגיש כי עורך הדין הצעיר לא התפטר מיד עם היוודע ההשעיה, והסכים אף לתת הודעה מוקדמת בפועל. בית הדין לעבודה קבע כי דין התביעה של התובע לפיצויי פיטורים להתקבל. בפסק הדין נקבע כי "הנטל אשר הונח לפתחו של התובע להוכיח כי הוא התפטר בשל הנסיבות שנוצרו הורם על ידו". כמו כן, נקבע כי "הנסיבות, כפי שהוצגו, לא היו נסיבות אשר היה ניתן לצפות שבהתקיימן התובע ימשיך לעבוד במשרד עורכי הדין".
"די במכלול האמור, לטעמינו, בכדי להוות נסיבות אחרות שביחסי עבודה, שבהן אין לדרוש מהעובד שימשיך בעבודתו, כאמור בסעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים", נכתב בפסק הדין, "במיוחד כשמדובר בעורך דין צעיר, שמטבע הדברים הינו חסר ניסיון וחושש יותר, להמשיך ולעבוד במשרד שבעליו הושעה וקיים חשש שאינו פועל בהתאם לנדרש ממנו, בתקופת ההשעיה ובמיוחד במצב בו קיבל הנחייה ברורה בנדון מלשכת עורכי הדין".
.jpg)
-min(1).jpg)
.jpg)
