בית המשפט המחוזי בירושלים קיבל את ערעורו של עורך דין בנוגע להשעייתו למשך שנה מהלשכה, בגין הרשעתו בבית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין, והעמיד את עונש ההשעיה על חודשיים "בלבד". מדובר בעונש אשר הוטל על עורך הדין המערער בעקבות הרשעתו של האחרון בהפרת חובת הנאמנות.
יש לכם שאלה?
הפרשה החלה עם העמדתו לדין של המערער בבית הדין המשמעתי המחוזי של הלשכה. בית הדין הרשיע את המערער בהפרת חובת הנאמנות וקבע כי האחרון יושעה מהלשכה למשך חודשיים. על הכרעת הדין וגזר הדין הוגשו ערעורים הדדיים, הן על ידי הלשכה והן על ידי עורך הדין. בית הדין המשמעתי הארצי קיבל את ערעור הלשכה והעמיד את עונש ההשעיה על כשנה. בעקבות ההחמרה בעונשו, המערער הגיש ערעור על פסק הדין של בית הדין המשמעתי הארצי. בית המשפט המחוזי קיבל באופן חלקי את ערעורו והפחית את עונשו לחודשיים.
אי תשלום אגרה בשם לקוח
הקובלנה אשר ביססה את כתב האישום כנגד המערער הייתה קובלנה של חברה אשר הסמיכה את האחרון לפעול בשמה ולהגיש במסגרת זו תביעה כספית לפירעון חוב. לשם הגשת התביעה, החברה העבירה לעורך הדין את הכספים לשם תשלום אגרת המשפט. לטענתה, עורך הדין הכין את התביעה, הגיש את כתב התביעה במזכירות בית המשפט, אך לא שילם את האגרה הדרושה ומסר דיווחים כוזבים לנציגי החברה בנוגע להתקדמות התיק. החברה טענה כי בשלב מסוים התברר לה כי עורך הדין לא שילם את האגרה אלא "שלשל את הכספים לכיסו". יש לציין כי עורך הדין השיב בסופו של היום את הכספים לחברה.
עורך הדין: לא שילמתי האגרה מחמת טעות
עורך הדין, בתשובתו לקובלנה, טען כי הוא לא שילם את האגרה מחמת טעות. במסגרת הערעור אשר הוגש על ידי עורך הדין לבית המשפט המחוזי בירושלים, נטען כי בית הדין המשמעתי התנגד לכך שהוא ימנה לעצמו סנגור, וזאת במקום הסנגור הקודם אשר הפסיק את הייצוג. כמו כן, עורך הדין הוסיף כי הוא נאלץ בעקבות כך לנהל בעצמו את הדיון, וזאת למרות שהוא לא היה מסוגל לעשות כן (בשל היותו נתון להשפעת תרופות). "זאת ועוד", הוסיף עורך הדין, "לא לחינם התקשרתי עם סנגור, אינני מכיר את הדין המשמעתי על בוריו".
המערער טען לגופו של עניין כי אשמתו לא הוכחה במסגרת הכרעת הדין. נטען כי היו עדים רלבנטיים בנוגע לטעות אשר יוחסה לו אך אלה לא הוזמנו לעדות ולעיתים הם נתנו עדויות סותרות. כמו כן, נטען כי החברה פנתה אליו לקבלת ייעוץ וייצוג משפטי גם לאחר "האירוע" וכל תביעתה הייתה במטרה להתחמק מתשלום שכר טרחה.
לשכת עורכי הדין טענה כי די בכך שהמערער במקרה דנן לא שילם את האגרה למזכירות בית המשפט, או לחילופין לא השיב את הכספים לחברה, בכדי להוכיח כי האחרון הפר את חובת הנאמנות אשר הוטלה עליו מכוח יחסי הנאמנות בינו לבין החברה. כמו כן, נטען כי למרות מצבו הכלכלי הקשה של המערער, לא היה זה מתפקידה של הלשכה למנות עבורו סנגור אשר ייצג אותו בהליך המשמעתי.
חובת הנאמנות הופרה אך העונש יצומצם לחודשיים בלבד
הלשכה הדגישה את ניסיונו הרב של המערער בייצוג עצמאי בהליכים משמעתיים קודמים וכן צוין כי מדובר היה ב"קובלנה פשוטה". בנוגע לטענותיו של עורך הדין בדבר הסנגור, הלשכה הדגישה כי הטענות הנ"ל הועלו על ידי המערער רק בשלב ישיבת ההוכחות, וזאת לא על מנת להשיג "צדק" אלא בכדי ליצור "סחבת משפטית".
בית המשפט קבע כי דין הערעור להתקבל, אך רק בכל הנוגע לסוגיית העונש. טענותיו של עורך הדין נדחו לגבי הכרעת הדין ומינוי הסנגור בהליכים. השופט, משה סובל, כתב בפסק הדין כי המטרה האמיתית אותה ביקש עורך הדין להגשים עם הבקשה למינוי סנגור הייתה "עיכוב ההליך ויצירת סחבת". נטען כי למרות שהסנגור הקודם השתחרר מתפקידו, עורך הדין לא הגיש בקשה למינוי חלופי אלא כאשר הצדדים הגיעו לישיבת ההוכחות. יצוין כי בטרם הוגשה הבקשה הנ"ל, עורך הדין ניסה לדחות את הדיון בטענות של "מצב בריאותי".
באשר למעשיו של עורך הדין במקרה דנן, הודגש כי האחרון השיב לחברה את הכספים שהפקיד בכיסו שלא כדין, וזאת רק לאחר שנה ורק בכפוף לפניות חוזרות ונשנות בסוגיה. בית המשפט קבע כי אם היה מדובר בטעות בלבד, חזקה על עורך הדין שהוא היה משיב את הכספים לאלתר ולא מנסה להתחמק ממנהל החברה.
.jpg)
-min(1).jpg)
.jpg)
