תמ"ש 17174-11-09


בתי המשפט לענייני משפחה נדרשים לא אחת לקבל החלטות "קשות", או יותר נכון "הרות גורל", בבואם לפסוק בנוגע למחלוקות בין הורים בענייני משמורת ילדים והסדרי ראיה. העיקרון אשר מוביל את בית המשפט במקרים כגון דא הינו אחד – עיקרון טובת הילד. עם זאת, בית המשפט איננו יכול במהלך הדיונים, או מתוך הטענות והראיות בלבד, לבחון את טובת הילד באופן מעמיק וברור.


אי לכך, לא אחת נעזר בית המשפט במומחים מטעמו אשר מסייעים לו לבור את המוץ מן התבן. יצוין כי גם כאשר בית המשפט ממנה מומחים, וגם כאשר הללו קובעים קביעות נחרצות בסוגיה הנדונה, עדיין נתון שיקול הדעת לבית המשפט בלבד.


השופט מצא התייחס בע"א 2591/92 לעניין זה. "בעת קביעת משמורתו של קטין, בית המשפט נדרש לא אחת לחוות דעת של מומחים לדבר כגון פסיכולוגים, פקידי סעד, מחנכים ועוד", כותב השופט מצא, "עם זאת, חוות הדעת אינן אלא כלי עזר הניתן בידי השופט. הוא אינו חייב לאמץ את כולן או איזו מהן".


אמא בישראל, אבא בחו"ל


במקרה אשר הונח לפתחו של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, עמדה מחלוקת בין זוג הורים בנוגע למשמורת ילדיהם המשותף. מצד אחד, האב טען כי הוא זכאי שייקבעו הסדרי ראיה לטובתו, וזאת למרות שהוא מתגורר בחו"ל. האם טענה, לעומת זאת, כי האב מהווה סכנה של ממש לקטין והיא אף נאלצה להגיע לישראל ולהתאכסן ב"מעון לנשים מוכות". פקידת הסעד אשר הציגה תסקיר בעניין בני הזוג והילד נתנה משקל רב לחששותיה של האם וקבעה כי אין לקבוע הסדרי ראיה לאב.


בית המשפט קבע ראשית כי ניתן לקבוע הסדרי ראיה לאב, גם כאשר הוא גר בחו"ל ואילו בנו ואשתו לשעבר גרים בישראל. "אנו חיים בכפר גלובאלי", ציינה השופטת בפסק דינה, "אי לכך, לא מדובר בדבר נדיר בו הורים, קל וחומר הורים גרושים, אינם חיים באותה הארץ". מקרה זה, ציינה השופטת, איננו שונה במהותו ממקרים אחרים ושאלת הסדרי הראיה תיבחן בהתאם לנסיבות הספציפיות ולא בכפוף למכשול המגורים במדינות שונות.

 

השופטת הוסיפה כי לא נעלמה מעיניה המלצת פקידת הסעד אשר המליצה בשלב זה שלא להורות על הסדרי ראיה בחו"ל, וזאת בשל גילו הצעיר של הילד ופחדיה של האישה. עם זאת, השופטת ציינה כי היא רואה לנכון שלא לאמץ את המלצתה של עורכת התסקיר. השופטת קבעה כי יש לקבל את טענות האב לכך שפקידת הסעד נתנה משקל רב מדי ל"חששותיה של האם", וזאת לאחר שהוכח כי חששות אלה לא היה להם דבר וחצי דבר עם טובת הילד.

 

בית המשפט קבע כי מחקירתה של פקידת הסעד עלה שהאחרונה "ערבבה את עיקרון טובת הילד עם עקרונות אחרים" כגון מתן ערבויות משפטיות וחוקיות לחזרתו של הילד לישראל לאחר כל ביקור. השופטת הזכירה לפקידת הסעד כי ככל שקיימת אפשרות חוקית להבטיח את שובו של הקטין, חלקה היה רק לבחון האם הביקורים יעלו עם טובתו של הילד בקנה אחד. "פקידת הסעד נטלה לעצמה סמכות לחוות דעתה בנושאים שכלל לא נמסרו לה", קבע השופט באופן נחרץ.