ס"ע 16802-05-09
עובדים רבים נאלצים, לא אחת, לסבול בשל מצבו הכלכלי הקשה של מקום העבודה. האם עובד אשר התפטר מעבודתו, בגין קשיים כלכליים אשר השפיעו באופן ישיר על שכרו ותנאי העסקתו, זכאי לקבל מהמעסיק פיצויי פיטורים? האם בית הדין לעבודה יטיל חובה זו על המעסיק, וזאת למרות שהאחרון נתון ב"משבר כלכלי עמוק"? סוגיה שזהו עניינה הונחה לפתחו של בית הדין לעבודה.
יש לכם שאלה?
התובעת במקרה דנן טענה כי היא זכאית לפיצויי פיטורים בסך של כ-220,000 שקלים בגין 17 שנות עבודתה אצל הנתבע. לטענתה, החל משנת 2008, החברה נקלעה לקשיים כלכליים משמעותיים וכתוצאה מכך נמנעה ממנה האפשרות להעניק שירות ללקוחות בתקופת האחריות. העובדת טענה כי היא הייתה חשופה לאיומים ותלונות בעקבות חוסר יכולתה של החברה לעמוד מבחינה כלכלית בהתחייבויותיה. לדבריה, הדברים הפכו את עבודתה במקום ל"בלתי נסבלת".
התובעת הוסיפה כי ככל שהחודשים נקפו, המצב רק החמיר וזאת כאשר "הנתבע יורד למחתרת מאימת הנושים". למעשה, טענה התובעת, נותרתי לבדי להתמודד מול הנושים, הספקים והלקוחות. התובעת ציינה כי היא חשה מאוימת ופעם אחת היא אף נאלצה להזמין משטרה על מנת להרחיק מהמקום את אחד מלקוחות החברה. בסופו של דבר, התובעת טענה כי לא הייתה לה ברירה אלא להתפטר מעבודתה. התובעת ציינה כי הנתבע לא עמד בהתחייבויותיו כלפיה, לא שילם את שכרה כחוק והיא למעשה התפטרה בנסיבות אשר הצדיקו פסיקת פיצויי פיטורים.
בעל החברה: "מדובר בהתפטרות"
הנתבע טען, מנגד, כי התובעת הייתה זו שהפרה כלפיו את חובת הנאמנות. לדבריו, היא דיווחה דיווחים מוטעים אודות היקף העמלות המגיעות לה וגרמה ל"אי סדרים בחשבונות החברה". הנתבע הוסיף כי הוא לא פיטר את התובעת ולמעשה הוא ביקש "לתבוע ממנה את הנזקים אשר היא גרמה לו מבלי להתיר את יחסי העבודה". כך או כך, טען הנתבע, לא ניתן לראות מאופן סיום היחסים כי הוא פיטר את העובדת. למעשה, נטען כי מדובר בהתפטרות. התפטרות זו, טען המעסיק, לא הצדיקה – מתוקף היותה התפטרות – את תשלום פיצויי הפיטורים.
בית הדין לעבודה הדגיש ראשית כי הצדדים לא היו חלוקים בנוגע לשאלה האם מדובר בפיטורים או התפטרות, אלא הייתה ביניהם מחלוקת בנוגע ל"האם התפטרותה של התובעת, בנסיבות המדוברות, מזכה אותה בפיצויי פיטורים?". בפסק הדין נבחנה המסכת העובדתית והראייתית ונקבע כי אכן מדובר בהתפטרות בדין מפוטר.
ראשית, נטען כי למרות התיאורים המורכבים והקשים של התובעת, אשר הציגו התמודדות קשה ביותר מול ספקים, לקוחות ונושים, הנתבע לא השכיל להוכיח כי הוא דאג להשמיש את המשרד או לאפשר לתובעת לעבוד במקום עבודה חלופי. יצוין כי בשלב מסוים המשרד נפרץ ונגנבו ממנו ציוד ומחשבים. לאחר הפריצה, הנתבע החליף מנעולים ולא העניק לתובעת מפתח חלופי. כמו כן, הנתבע, למעשה, לא הפעיל יותר את המשרדים שנפרצו.
תמונה עגומה של הפסקת פעילות באופן חד צדדי
"בפני בית הדין לעבודה נפרשה תמונה עגומה של הפסקת פעילות מוחלטת מצד החברה וזאת מבלי שהנתבע עשה ולו דבר אחד על מנת לספק לתובעת, עובדת שלו מזה 17 שנה, מקום ממנו תוכל להמשיך לבצע את עבודתה", נכתב בפסק הדין. כמו כן, השופטים התייחסו גם לכך שהתובעת, לאחר שנים כה רבות, נותרה בעקבות התנהלות הנתבע כאשר היא "תלויה באוויר", מצד אחד ללא עבודה ומצד שני ללא מכתב פיטורים (אשר היה יכול לסייע לה, למשל, לקבל דמי אבטלה).
אמנם, התובעת הייתה זו אשר ביקשה לסיים את יחסי העבודה והיא זו אשר נקטה בצעד הרשמי של "ניתוק הקשר". עם זאת, נקבע כי בנסיבות המתוארות לא הייתה לאחרונה כל ברירה אלא לנקוט כאמור. "לא יכולה להיות מחלוקת כי מדובר בהרעה מוחשית ביותר בתנאי העבודה, אם לומר זאת בלשון המעטה", קבע השופט. אי לכך, נקבע כי התובעת זכאית לפיצויי הפיטורים אותם תבעה.