עע (ארצי) 122/03
עובד פוטר מעבודתו כחודש ושבוע לפני המועד בו היה עולה בידיו להשלים שנת עבודה. בעקבות הפיטורים בסמוך לתום השנה הראשונה, התובע הגיש תביעה לבית הדין לעבודה ובה עתר לפיצויי פיטורים וזכויות נוספות שנמנעו ממנו כתוצאה מ"נטילת הוותק מידיו". בית הדין לעבודה דחה את התביעה אך ערעור על פסק דין זה התקבל בבית הדין הארצי. בית הדין הארצי בחן את נסיבות המקרה וקבע כי העובד זכאי לפיצויי פיטורים.
יש לכם שאלה?
במקרים בהם מעביד מפטר עובד בסמוך לתום שנת העבודה, קיימת חזקה כי מדובר בפיטורים שנועדו להימנע מתשלום פיצויי הפיטורים. אי לכך, החוק מטיל על המעסיק את הנטל להוכיח כי עסקינן בפיטורים על רקע מקצועי ולא לשם התחמקות מתשלום פיצויים. במקרה דנן, בית הדין הארצי דחה את קביעתו של בית משפט קמא ופסק כי החברה לא הוכיחה את הטעמים המקצועיים שהיה בהם כדי להביא לפיטוריו של העובד בסמוך כל-כך לתום שנת העבודה הראשונה.
התובע הוסיף וטען כי הוא הפסיד, בעקבות פיטוריו במועד המדובר, את זכותו לקבל דמי הבראה מהמעסיק. כידוע, דמי הבראה הינו תשלום המושפע מוותקו של העובד והוא משולם עם צבירת וותק של שנה אחת לפחות. בית הדין הארצי קיבל את טענות העובד וקבע כי יש לפסוק עבורו גם דמי הבראה.
דמי הבראה – האמנם?
הלכה פסוקה היא כי החובה לתת לעובד הודעה קודמת לפני פיטוריו איננה מונעת מצב של פיטורים מיידיים. עם זאת, פיטורים לאלתר ללא הודעה מוקדמת מהווים הפרה של חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א-2001. פיטורים מיידיים אלה אינם מאריכים את העבודה אלא מחייבים את המעסיק לפצות את העובד בגין שווי העבודה בימי ההודעה המוקדמת.
לעניין זה, נקבע לא אחת כי התוצאה אינה משתנה בין אם מדובר בפיטורים שנעשו כדין, ובין אם עסקינן בפיטורים שלא כדין. יצוין עוד כי המעביד אינו רשאי לבחור בין פיטורים עם מתן הודעה מוקדמת לבין פיטורים לאלתר עם תשלום בגין ימי ההודעה המוקדמת. החובה החוזית הינה לתת לעובד הודעה מוקדמת בעין. הפרת החובה היא זו אשר מקימה את זכותו של העובד לתמורת שווי ימי העבודה בתקופה הנ"ל.
במקרה דנן, בית הדין הארצי לעבודה ציין כי התכלית המקופלת בפסיקה, לפיה אי מתן הודעה מוקדמת הינה הפרה חוזית, מחייבת פסיקת מלוא התרופות המגיעות לעובד הנפגע. "הליכה בקו מחשבה זה מובילה לכך שעובד אשר פוטר ללא הודעה מוקדמת זכאי גם לדרוש את אכיפת החובה החוזית לרבות תשלום כל התנאים הנלווים עבור אותה תקופת הודעה מוקדמת". בית הדין לעבודה ציין כי אין צורך לשנות את הפסיקה על מנת להגיע לתוצאה צודקת. בפסק הדין נכתב כי אי מתן הודעה מוקדמת בעין למערער גרמה לאחרון לאובדן דמי ההבראה. אי לכך, נפסק כי המעביד יפצה את העובד במסגרת הערעור בדמי הבראה אלה.