ב"ל 11822/08+ ב"ל 11562/09
קצבת שאירים מהמוסד לביטוח לאומי מושלמת לאלמן או אלמנה, ולילדים היתומים, של תושב ישראל אשר נפטר. מטרתה של הקצבה הינה לסייע לבני המשפחה אשר נותרו ללא משכורתו של המנוח. עם זאת, חוק הביטוח הלאומי קובע כי קצבת שאירים לא תשולם לשאירים כאשר המנוח מצא את מותו במלחמה או מחמת פשע.
יש לכם שאלה?
בשנת 2008 נסע אברהים דוויאת על דחפור ברחוב יפו בירושלים ודרס מספר הולכי רגל. כתוצאה מהאירוע, מצאו את מותם שלושה בני אדם, ועוד 36 אזרחים נפצעו. הודות לתושייה אשר גילו מספר אזרחים, נורה נהג הדחפור למוות והאירוע סוכל. האם בני משפחתו של המחבל זכאים לקצבת שאירים מהמוסד לביטוח לאומי? בית הדין האזורי לעבודה בירושלים קבע כי יש לענות על שאלה זו בשלילה.
הוכחת הרקע הלאומני
התובעים כפרו בבית הדין לעבודה בהחלטתו של המוסד לביטוח לאומי להגדיר את אירוע פטירתו של המנוח כ"אירוע לאומני". עם זאת, בית הדין לעבודה קבע כי מדובר בסוגיה אשר חל עליה "השתק פלוגתא" וזאת משום שבג"צ קבע בהחלטה שניתנה על ידו במרץ 2009 כי מותו של המנוח נגרם אגב ביצוע פשע אשר מאחוריו מניעים לאומיים. למעשה, כבר בפסק הדין בבג"צ, אשר עסק בעתירה שהוגשה על ידי אבי המנוח כנגד ההחלטה להרוס חלק מנכסיו בגין מעשי בנו, נדחו הטענות כי בפני המוסד לביטוח לאומי לא היו די ראיות בכדי לבסס הקביעה כי מדובר בפיגוע.
בפסק הדין נקבע כי פסק דינו של בית המשפט העליון בבג"צ, אף אם הוא לא הונח לנגד עיניהם של פקידי התביעות במוסד לביטוח לאומי, בבואם לקבל ההחלטה נשוא ההליך דנן, היווה לכשעצמו ראיה מנהלית שפקיד התביעות יכול היה לבסס עליה בדיעבד.
במסגרת פסק הדין, בחן בית הדין לעבודה הן את חוקיותה של ההוראה בחוק והן את טענותיהם של בני המשפחה לכך שלא הונחה התשתית העובדתית לכך שעסקינן בפיגוע.
"ללא קשר לזהות לאומית"
לגבי סעיף 326 לחוק הביטוח הלאומי, אשר שולל קצבה ממחבלים אשר ביצעו פיגוע על רקע לאומני, בית הדין לעבודה קבע כי עסקינן בהוראה חוקתית ואין לקבל את טענות התובעים בנוגע לחוקיותה. המשפחה טענה כי מדובר בסעיף לא חוקתי, וזאת משום שהוא "מפלה" בין מוות כתוצאה מ"אירוע פלילי רגיל" לבין מוות כתולדה מ"פיגוע לאומני". בית הדין דחה טענה זו. בפסק הדין נכתב כי תכליתו של הסעיף הינה ראויה.
"ביצוע פשעים מתוך מניע לאומני מהווה סכנה חמורה במיוחד לשלום הציבור, אף יותר מפשעים פליליים רגילים", נכתב בפסק הדין, "ללא קשר לזהות הלאומית, העובדה שבמדינת ישראל משתולל סכסוך לאומי הופכת כל אירוע על רקע זה לפוטנציאל נפיץ במיוחד".
בני המשפחה הוסיפו וטענו כי החוק פוגע למעשה בילדיו הקטינים של המחבל, אשר היה המפרנס היחיד של המשפחה, ואין זה הוגן כי הקטינים "ירעבו" בשל מעשה אביהם.
למעשה, התובעים טענו כי שלילת קצבת השאירים מהם תהווה גזירה בלתי מידתית. בית הדין לא קיבל גם טענה זו. "מקובלת עלינו טענתו של המוסד לביטוח לאומי לכך כי התיקון לחוק הביטוח הלאומי לא עסק בגמלאות קיום, אשר אינן נשללות גם משאיריו של מי אשר מצא מותו בגין ביצוע פשע לאומני. דהיינו, נקבע כי לא היה כל בסיס לטענת התובעים כי עסקינן במצב בו ילדי המנוח מורעבים בשל מעשיו של אביהם".
.jpg)
.jpg)
.jpg)
