ת"ק 4389/09
רבים מאזרחי ישראל גרים בדירות שכורות ומשלמים מדי חודש דמי שכירות לבעל הנכס. בעלות על נכס מושכר איננה עניין של מה בכך והיא מלווה לא אחת בחששות מצד בעל הנכס. חששות אלה מתחילים בדאגה לשמירה על הנכס ונגמרים בתשלום שכר הדירה. האם, כאשר שוכר איננו משלם את דמי השכירות במשך מספר חודשים, קמה למשכיר הזכות לפנותו מהדירה באופן חד צדדי?
יש לכם שאלה?
חרף עוגמת הנפש אשר בוודאי נגרמת למשכיר ששכר הדירה איננו משולם לו כמוסכם, חשוב לדעת כי מומלץ להימנע מצעדים חד צדדיים. דוגמא לכך ניתן לראות בתביעה אשר הוגשה על ידי שוכר, כנגד בעל הבית, וזאת בגין פינוי חד צדדי של חפציו מהדירה. בית המשפט קבע כי פעולותיו של המשכיר נעשו שלא כדין. עם זאת, לא עלה בידיו של השוכר להוכיח את הנזקים אשר נגרמו לו כתוצאה מהמקרה, ובית המשפט קבע כי האחרון אינו זכאי לפיצוי. יתרה מכך, נקבע כי השוכר ישלם את מלוא שכר הדירה אשר לא שולם.
השוכר טוען: "הפינוי עלה לי 15,000 שקלים"
מדובר בדירה בפסגת זאב בירושלים אשר הושכרה לתובע. בין התובע לבין הנתבע נערך הסכם שכירות ושכר הדירה שנקבע עמד על 650 דולרים אמריקנים. כמו כן, נקבע כי עומדת לזכותו של התובע אופציה להאריך את חוזה השכירות בשנתיים נוספות. במועד החתימה חתם על החוזה עורך דין מטעמו של השוכר, וכן הופקדו שיקים דחויים עבור שכר הדירה.
השוכר טען כי החל משלב מסוים הוא החל לשלם את שכר הדירה במזומן ואף היה מעוניין להמשיך ולגור בדירה עם מימוש האופציה. לטענתו, בעל הדירה סירב והוא נאלץ לארוז את חפציו ולמצוא דירה אחרת. לדבריו, הוא חזר יום אחד לביתו ונדהם לראות כי כל מיטלטליו נמצאים בכניסה לבניין. השוכר טען כי הוא זכאי לקבל את ההמחאות בחזרה. כמו כן, לטענת התובע, במהלך "הפינוי" נעלם לו רכוש בשווי כ-15,000 שקלים. השוכר הוסיף כי הוא נאלץ להזמין הובלה כפויה אשר עלתה לו 1,800 שקלים.
בעל הדירה הגיש לעומת זאת, תביעה נגדית. בתביעתו, טען בעל הבית, כי השוכר לא שילם לו את שכר הדירה במשך שלושת החודשים האחרונים והוא אף נאלץ לנקוט כנגדו בהליכי הוצאה לפועל. לדבריו, השוכר לא יצר עימו קשר בנוגע למימוש האופציה, והוא אף לא היה מסכים לכך בשל העדר עקביות בתשלום שכר הדירה. בעל הדירה טען כי השוכר צריך לפצותו בסך של 5,200 שקלים בגין יתרת שכר הדירה, וכן פיצוי בסך 500 שקלים בגין כל יום איחור בפינוי הנכס.
כמו כן, הנתבע (התובע שכנגד) טען כי התובע צריך לפצותו גם בגין אי סיוד הדירה והוצאות נוספות להם נדרש לאחר עזיבתו בסך של 2,200 שקלים. בעל הדירה הוסיף כי עורך הדין מטעמו של התובע, אשר חתם על החוזה, ערב אף הוא לתשלומים אלה.
"לא יהא חוטא נשכר"
השופטת, דורית פיינשטיין, דחתה את תביעת השוכר וקיבלה את תביעתו של בעל הדירה באופן חלקי. השופטת קבעה כי השוכר לא הוכיח ששילם במזומן את שכר הדירה ויש לקבוע כי אי תשלום שכר הדירה מהווה אפוא הפרה יסודית של ההסכם. עם זאת, השופטת ציינה כי למרות ההפרה היסודית של ההסכם, בעל הדירה לא היה יכול לעשות דין לעצמו ולפנות באופן כוחני וחד צדדי את דבריו של השוכר מהבית. השופטת ציינה כי אמנם החוק מאפשר צעדים חד צדדים במקרה של תפיסת מקרקעין שלא כדין, אך הדברים אינם אמורים כלפי שוכר שאינו מפנה נכס בטרם סיום החוזה.
"הפעולות של בעל הדירה לשם פינויה עלו כדי עשיית דין עצמי שלא כדין. נראה כי בעניינינו חל הכלל המשפטי הידוע מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה, ובלשון חכמינו שלא יהא חוטא נשכר", כתבה השופטת בפסק הדין, "מדובר בכלל אשר מחייב את בית המשפט שלא לתת יד למתן סעדים המתבססים על פעולות אסורות שנעשו בניגוד לחוק".
.jpg)
.jpg)
