תופעת הסלקציה הינה תופעה אשר ידועה לבליינים רבים, בעיקר באזור המרכז. פעמים רבות נאלצים בליינים וצעירים לעמוד לשווא בכניסה למקום בילוי, וזאת כאשר כניסתם אינה אפשרית בשל נסיבות שאינן תלויות בהן (הקשורות לא אחת במראה חיצוני). בשנים האחרונות ישנה מגמה של מאבק בתופעה זו, הן מבחינת החקיקה והן מבחינת הפסיקה. מחקרים אשר נערכו בתחום הראו כי מצבה של ישראל מבחינת הסקלציה במועדונים, מול מדינות מערביות אחרות, איננו מן המשופרים.
בחור צעיר הוזמן לחגוג את יום הולדתה של ידידה במועדון "דיזינגוף" בתל אביב. לדבריו, הוא הגיע למועדון אך לא הוכנס למקום וזאת למרות ששמו הופיע ברשימת המוזמנים. התובע טען כי למרות שהמארחת סירבה להכניסו, מבלים אחרים נכנסו למועדון באין מפריע. בעלי המועדון טענו כי לא מדובר באפליה אך בית המשפט קבע כי עליהם לפצות את התובע בסך של 17,000 ₪.
בכתב התביעה נטען כי התובע הגיע בלוויית חברו מהקריות למועדון לרגל יום הולדתה של חברה. לטענתו, הוא הגיע בשעה המיועדת, בהתאם להזמנה אשר ניתנה לו על ידי בעלת השמחה, אך למרות ששמו היה ברשימת המוזמנים, המארחת סירבה להכניסו פנימה. התובע טען כי במשך שעתיים "התעלמה" ממנה הסלקטורית, אך בליינים אחרים הורשו להיכנס.
התובע החליט שלא לוותר והגיש כנגד המועדון התל אביבי תביעה לבית המשפט השלום בעיר. במסגרת התביעה עתר התובע לפיצויים בסך 63,000 שקלים בגין "אפלייתו על רקע היותו מזרחי". התובע הוסיף כי הוא פנה ליח"צן במקום, ואף לחברתו (כלת השמחה), אך לשווא. יתרה מכך, התובע הוסיף כי בשלב מסוים המארחת קראה בשמו ובשם חברו, ולאחר שהם ענו לקריאה, היא ביטלה אותם בבוז ואמרה שלא התכוונה אליהם.
התובע ציין כי איש מלבדם לא נענה לקריאתה. כעת, התובע אף ביקש להראות למארחת את תעודת הזהות שלו, על מנת להוכיח לה כי הוא אכן מוזמן למקום, אך גם ניסיון זה העלה חרס. התובע הביא לעדות חברים נוספים ששהו במקום, לרבות חברתו אשר חגגה את יום ההולדת במועדון. לדבריו, רק לאחר כשעתיים הוא הבין שהוא אינו מורשה להיכנס למקום בשל צבע עורו הכהה.
בעלי המועדון: לא מדובר באפליה, התובע איחר והגיע 15 דקות לאחר השעה הקבועה
בעלי המועדון הכחישו מכל וכל את טענות האפליה. לטענתם, התובע היה אמור להגיע למקום עד שעה 21:30 בערב, והיות והוא הגיע באיחור של 15 דקות, היה עליו להמתין בכניסה ככל אורח אחר. בעלי המועדון הוסיפו כי המקום היה עמוס לעייפה, ולכן לא היה בידם להכניס את התובע בערב המדובר. זאת ועוד, לטענת בעלי המועדון, הם אינם מתחייבים בפני בעלי אירועים כי אורחיהם ייכנסו למקום באיחור. בעלי המועדון הוסיפו כי במידה והם היו יודעים בזמן אמת על האירוע, הם היו דואגים להכניס את התובע ללא כל בעיות. יצוין כי האחראי על האבטחה והמארחת לא הובאו לעדות בבית המשפט.
בית המשפט קבע כי דין התביעה להתקבל. השופטת, לימור רייך, קבעה כי היא מקבלת את גרסתו של התובע לאופן התרחשות האירועים ונראה בהחלט שהאחרון סבל מאפליה על רקע מוצאו וצבע עורו השחום. השופטת ציינה כי בעוד התובע הוכיח את טענותיו על ידי שורה של עדים מטעמו, בעלי המועדון הציגו גרסה עלומה לפיה לא ניתן היה להכניס את התובע בשל "איחור של 15 דקות". כמו כן, המועדון נמנע מלהביא לעדות את העדים המרכזיים מטעמו – המארחת ואחראי האבטחה.
15-20 אורחים מתוך 90 מוזמנים
השופטת הוסיפה כי היא נתנה אמון מלא בגרסתה של עדת התביעה, ידידתו של התובע, אשר חגגה את יום הולדתה במקום. הצעירה העידה, כאשר "דמעות חונקות את גרונה", כי בשל התנהלות הנתבעים, היה זה יום ההולדת הכי מאכזב בחייה. העדה אמרה כי מתוך 90 המוזמנים לאירוע, הוכנסו למועדון רק כ-15 עד 20 אורחים בלבד. הצעירה טענה כי עשרה מוזמנים לפחות לא הוכנסו כלל ועיקר, למרות שהגיעו למקום.
בפסק הדין מתחה השופטת ביקורת חריפה על בעלי המועדון התל אביבי. "במקרה כזה, שבו כבר אירע האירוע, ניתן היה לצפות מבעלי המועדון שיפצו את התובע או חלילה יתנצלו לפניו על התקרית, זו אמורה להיות המדיניות שלהם כמי שמבקשים לתת שירות ברמה הגבוהה אותה הם מתחייבים לספק ולא להותיר את המזמינה בשדה הקרב בגפה ואשר בצר לה נאלצה, נוכח התנהלות לא תקינה של הנתבעים, להוציא הודעה ברשת חברתית המהווה התנצלות גורפת בפני אורחיה על ההתנהלות של המועדון. בכך למעשה גילתה הצעירה אצילות נפש בעוד שלמגינת ליבה דווקא הנתבעים גילו אדישות תוך רמיסת ההתחייבות מצידם ליתן לה שירות ברמה הגבוהה ביותר".
.jpg)
.jpg)
