אחת מזכויות העובדים "המפורסמות" במשפט העבודה בישראל היא הזכות לגמול שעות נוספות. מדובר אפוא בזכותו של עובד לתשלום ביתר בגין שעות עבודה אשר מעבר לשעות עבודתו הרגילות והחוקיות. עם זאת, לא כל עובד זכאי לגמול שעות נוספות. לעיתים, כאשר מדובר בעובד המועסק ב"משרת אמון אישי מיוחדת", זכותו של האחרון לשעות נוספות מוחרגת מתחולת החוק.

 

ההיגיון מאחורי החרגת עובדים אלה מתחולת החוק הינו כי מדובר בעובדים בכירים או בעבודה אשר לא ניתן לפקח על זמן ביצועה. לדוגמא, מנהל בכיר בחברה אשר נאלץ לעבוד שעות נוספות, לעיתים אף מהבית או מחו"ל בזמן חופשה. פעמים רבות, מעסיקים טוענים כי היות והעובד היה "אדון לעצמו", ועבודתו לא נעשתה תחת פיקוח מצד הממונים עליו, לא היה ניתן לפקח על השעות הנוספות אשר בוצעו על ידו ועל כן האחרון אינו זכאי לגמול זה. במקרים אלו, ייתכן והצדדים ייאלצו לפתור את הסוגיה אשר ניטשה ביניהם בערכאות המשפטיות.

 

במקרה אשר הונח לפתחו של בית הדין לעבודה, אדם אשר הועסק בתור סבל-נהג עתר לתשלום 475 שעות נוספות. לדבריו, הוא היה זכאי ל-21,765 ש"ח מהמעסיק. החברה טענה כי התובע אינו זכאי לגמול זה וזאת משום שהוא הועסק ב"משרת אמון אישי". אי לכך, טענה החברה, חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951, אינו חל על התובע מתוקף סעיפים 30(א)(5)-(6).

 

הסממנים אשר מאפיינים משרת אמון אישי

 

בית הדין דחה את טענות הנתבעת ופסק כי העובד זכאי לגמול הנתבע על ידו. ראשית, טענותיה של החברה בנוגע ל"משרת האמון האישי" נדחו. על פי סעיף 30(א)(5) לחוק שעות עובדה ומנוחה, הוראות החוק אינן חלות על העבדתם של "עובדים בתפקידי הנהלה או בתפקידים הדורשים מידה מיוחדת של אמון אישי". במרוצת השנים, הפסיקה יצקה תוכן בסעיף זה, והעמידה לרשות בתי המשפט מבחנים שונים לשם הכרעה האם עסקינן במשרת אמון אישי, אם לאו.

 

בין הסממנים אשר מאפיינים את "המידה המיוחדת של האמון האישי" נמנים בין היתר גובה שכרו של העובד, נגישותו למידע רגיש אצל המעביד, עצמאותו בעבודה, מעמדו אצל המעביד ועוד. במקרה דנן, בית הדין ציין כי עסקינן בעובד אשר משרתו הוגדרה "נהג-סבל", שכרו עמד על 4,000 שקלים בלבד ועבודתו לא דרשה מידה מיוחדת של אמון אישי. יתרה מכך, אחת הסיבות המרכזיות להוצאת עובדים מתחולת החוק הינה כי לא היה ניתן לפקח עליהם במהלך העבודה (לדוגמא, העובד מועסק מבחוץ או נמצא שעות רבות ביום מחוץ למשרד). סעיף 30(א)(5) קובע כזכור כי הוראותיו לא יחולו על "עובדים שתנאי עבודתם ונסיבותיה אינם מאפשרים למעביד כל פיקוח על שעות העבודה והמנוחה שלהם".

 

מבחינת אפשרות הפיקוח, נקבע כי די בפיקוח על שעות העבודה ואין החוק מדבר על "פיקוח בפועל". כמו כן, הלכה פסוקה היא עבודה מחוץ לחצרים של המפעל איננה מהווה לכשעצמה סיבה אשר שוללת מהמעביד לפקח על שעות העבודה של העובד. במקרה זה צוין כי לא רק שהמעסיק היה יכול לפקח על העובד, הוא אף עשה זו. לעובד היה טלפון סלולארי אשר הוא היה חייב להשאיר זמין בכל שעות היום. המעביד אף הטיל על עובדים קנסות בגין אי זמינות במכשיר הסלולארי.

 

לסיכום, לא כל עבודה אשר נעשית מחוץ למשרדי החברה הינה עבודה במשרת אמון שלא מגיע עליה שעות נוספות. במידה ואתם סבורים כי אתם זכאים לשעות נוספות, אך המעסיק מתנגד וגורס שאתם בתפקידים בכירים או בתפקידים אשר לא ניתן לפקח עליהם מבחינת שעות, ייתכן שהוא למעשה מתחמק מהחובה המוטלת עליו לפי חוק. אי לכך, מומלץ לפנות בהקדם לעורך דין מטעמכם ולבחון את זכאותכם.