הורים משמורנים רבים, אשר מחזיקים בילדים לאחר גירושין, מעוניינים לא אחת לעבור עם הקטינים לחו"ל. הסיבות לכך יכולות להיות רבות ומגוונות, החל מהצעת עבודה, דרך נסיבות משפחתיות, וכלה ברצון "לנסות את המזל" מעבר לים.
יש לכם שאלה?
הגירת קטינים ממקום מגורם הטבעי, קל וחומר כאשר הם מתרחקים מההורה שאינו משמורן, מהווה לא אחת עילה לתביעה להשבת הקטינים מכוח אמנת האג. עם זאת, במידה וההורה שאינו משמורן "השלים" עם המעבר, בית המשפט לא יורה על החזרת הקטינים.
מהי אמנת האג?
אמנת האג הינה אמנה בינלאומית אשר נחתמה בשנת 1980 בהאג, הולנד. מדובר באמנה אשר מטרתה הינה להיאבק בתופעה בה הורים לילדים אחרי גירושים חוטפים את ילדיהם לחו"ל, ללא אישור ההורה השני, וגורמים בכך לפגיעה בזכויותיו של ההורה האחר ואף לפגיעה בילדים. האמנה מאפשרת להורה "הנחטף" לבקש מבית המשפט להורות על השבת הקטינים למקום מגוריהם הטבעי. עם זאת, לא תמיד תוכל אמנת האג לסייע להורה שילדיו "נחטפו" ממנו. האמנה מונה מספר חריגים אשר בהתקיימם לא יורה בית המשפט על החזרת הילדים. אחד מהם הינו חריג ההשלמה. על פי חריג זה, במידה וההורה "הנחטף" השלים עם הגירת הקטינים, אין להורות על השבתם.
מהי השלמה?
המבחן בסוגיית ההשלמה עוסק למעשה בשאלה - האם ההורה שאינו משמורן פעל כפי שהיה מצופה ממנו לפעול בתור אדם שמטרתו השבת ילדיו למקום מגוריהם הטבעי והחזרת המצב לקדמותו. במידה ובית המשפט ייקבע כי התנהגותו של ההורה "הנחטף" לימדה על כך שהוא השלים עם שינוי הסטאטוס קוו, הילדים לא יוחזרו.
ישנם מספר תנאים אשר באמצעותם ניתן להוכיח "השלמה" כגון דא בבית המשפט. ראשית, מודעות. האם ההורה שאינו משמורן היה מודע לכך שהילדים "נחטפו" לחו"ל והאם ההורה החוטף פגע תוך כדי כך בזכויותיו. לעניין זה, אין צורך במודעות לעצם קיומה של אמנת האג, ככלי להשבת הילדים החטופים, אלא די בכך שהייתה מודעות לכך שהמעשה אשר נעשה הינו בלתי חוקי או שנעשה שלא כדין.
השלמה זו יכולה להיות מפורשת וחד פעמית – כגון חתימה בין ההורים על הסכם בנוגע להגירת הילד, או משתמעת ממעשי הצדדים – ההורה "הנחטף" ידע כי הקטינים עוברים עם ההורה המשמורן ולא הביע התנגדות לכך.
התנהגותו של ההורה שאינו משמורן נלמדת אפוא מבחינה מהותית במובן הרחב. לאמור, בית המשפט מגיע למסקנתו בהתאם למכלול הנסיבות ותמונה המציאות הכוללת. מדובר למעשה בבחינה אובייקטיבית של מעשים, כאשר גישתו הסובייקטיבית של ההורה "הנחטף" נלמדת ממעשיו ולא מתחושותיו כפי שהם מוצגים בבית המשפט. במילים אחרות – בית המשפט שואל את עצמו "האם ניתן ללמוד מפעולותיו של ההורה שאינו משמורן כי עסקינן בהורה אשר מבקש את החזרת ילדיו ומעוניין להשיב את הסטאטוס קוו על כנו".
מימד הזמן
אחד ההיבטים החשובים מבחינת התנהגותו של ההורה שאינו משמורן הינו מימד הזמן. הורה אשר ילדו נחטף, והוא אינו פועל באופן מיידי (בתוך זמן קצר) להשיב את הילד למקום מגוריו הטבעי, עלול להיתפס כהורה אשר "השלים" עם המהלך.
זמן זה אינו מוגדר בחקיקה ואו בפסיקה, ונסיבות המקרה נבחנות בהתאם לתמונה הספציפית המצטיירת בפני בית המשפט. הלכה פסוקה היא כי "אם לא פעל ההורה כנגד מעשה ההרחקה במשך תקופה ניכרת, בה נמצא הילד במקום שונה ממקום מגוריו הרגיל, יובא חשבון אלמנט הזמן כאחת מכלל הנסיבות הנוגעות לעניין, כדי להסיק גם מכך שהתנהגותו של ההורה במשך התקופה הניכרת של ההרחקה אינה עולה בקנה אחד עם דרישתו המאוחרת להחזרת הקטין".
חשוב לציין כי פעולותיו של ההורה הנ"ל אינן חייבות להיות פתיחה בהליכים משפטיים מסודרים על בסיס אמנת האג. די בהוכחת ניסיונות מצד ההורה למנוע את המעבר ולהשיב את המצב על כנו, בכדי לסתור טענת השלמה. לדוגמא, מכתבים להורה המשמורן ובהם בקשה להשבת הקטין, ניסיון לאתר את הקטין, ניסיון להשפיע על בני משפחתו של ההורה המשמורן להחזיר הילדים לארצם וכדומה.
לחזור מהשלמה
הורה אשר בית המשפט קבע כי הוא השלים עם מעברם של ילדיו הקטינים, לא יוכל בעתיד לחזור בו מהשלמה זו. לאחר שהתגבשה השלמה או הסכמה עם מעבר הקטינים, רואים את ההורה הנ"ל כמי שוויתר על זכויותיו המיידיות מכוח אמנת האג (שנחשבת כסעד של עזרה ראשונה). יודגש כי גם שינוי נסיבות איננו מצדיק חזרה מהסכמה זו.
דוגמאות לפסקי דין:
ע"א 473/93 ליבוביץ נ' ליבוביץ' – מדובר באחד מפסקי הדין המנחים בעניין חריג ההשלמה על פי אמנת האג. במקרה זה עסק בית המשפט העליון בבני זוג ישראלים אשר היגרו לארצות הברית בשנת 1986 ובנם נולד בחו"ל. האב היה נוסע הרבה לישראל, במסגרת עסקיו. באחת הפעמים בהן האב היה בארץ, האם הגיעה לישראל עם הילד, שלא בהסכמתו, והגישה תביעת משמורת בבית המשפט המחוזי. כמו כן, האם הגישה תביעת גירושין. האב הגיש תביעת שלום בית בבית הדין הרבני אך תביעתו נדחתה. הצדדים נכנסו למשא ומתן בעניין הגירושין ולאחר 10 חודשים הגיש האב בקשה להשיב את הילד לארצות הברית מכוח אמנת האג. בית המשפט דחה את בקשתו. בפסק הדין נכתב כי אי נקיטת צעדים למניעת החטיפה, במשך תקופה כה ארוכה של עשרה חודשים, אינה יכולה להעיד אלא על השלמה עם מעבר הקטין לישראל.
רע"א 7994/98 דגן נ' דגן – במקרה זה, האם הביאה את הילד לישראל לביקור, אך לא החזירה אותו. בין הצדדים התנהל משא ומתן טלפוני בנוגע להגירת הילד, והאם יש להחזיר את הקטין למקום מגוריו הטבעי – ארצות הברית. בית המשפט העליון קבע כי שיחות בנוגע לעתיד הילד אינן מעידות על השלמה על ההגירה ומדובר במשא ומתן ותו לא. העובדה שהאב לא איים, צעק, קילל או הרים את קולו, לא העידה, מבחינת בית המשפט, על השלמה עם המהלך.
.jpg)
.jpg)
