סעיף 86א' לפקודת פשיטת הרגל קובע כי במידה ובין נכסיו של פושט הרגל נמצאים מקרקעין אשר משמשים, מקצתם או כולם, את החייב ואו בני משפחתו כקורת גג, בית המשפט רשאי להורות שלא למכור נכסים אלו כל אימת שלא יוכח בפניו שלחייב, בן זוגו, ובני משפחתו, הועמד סידור חלופי או שיש להם מקום מגורים סביר. סידור מגורים חלופי יכול להיות על ידי תשלום פיצויים (לשכר דירה) או המצאת דירה אחרת או בדרך אחרת.
יש לכם שאלה?
מטרתו של סעיף זה הינה לאזן בין השיקולים השונים הנוגעים להליכי פשיטת רגל. מחד, עומד השיקול לסייע לאדם אשר קרס מבחינה כלכלית בתום לב לשוב ולעמוד על רגליו (מבלי להוות נטל על הקופה הציבורית). מאידך, הפקעתה של דירת המגורים יכולה פעמים רבות להביא להפחתה משמעותית של חובות החייב.
מדובר אפוא בשיקולים כבדי משקל אשר ככל שהחייב גר עם בני משפחה, וככל שביניהם גם ילדים קטינים, הסוגיה הופכת להיות מורכבת יותר ויותר (מיותר לציין כי בדרך כלל בן זוגו של החייב והילדים אינם קשורים בקריסה הכלכלית של האחרון).
מגורים בדירה מהווה למעשה תנאי מקדמי לקיומה של זכאות לדיור חלופי. כאמור, הוראות חוק לא נועדו להעניק לחייב מקום מגורים, אלא לשמר את המצב הקיים ולספק הגנה למי שהתגורר בדירה לפני פקיעת הזכויות בה. דהיינו, לא מדובר בשינוי המצב הקיים לגבי מי שממילא אינו מתגורר בדירה.
סעיף 86א' איננו קובע שורה של קריטריונים לעניין זה. לפיכך, בית המשפט נדרש לבחון את נסיבות המקרה הספציפי המונח לפניו, בהתאם למכלול ההיבטים הקשורים אלו וברוח ההלכה הפסוקה. שיקול ראשוני הינו תום ליבו של החייב ביצירת החובות. האם חובותיו אכן נוצרו בתום לב, בשל כישלון אמיתי וכנה, או שמא החייב קרס כלכלית באשמתו ובאופן בלתי חוקי (לדוגמא, העלמת מיסים, ניהול רשלנות של ספרי חשבונות וכדומה).
פדיון הדירה על ידי החייב
כמו כן, בית המשפט האם ישנו סיכוי להסדר עם נושי החייב בדבר תשלום החוב גם לולא הפקעת הדירה. אפשרות נוספת הינה מתן היתר לחייב לפדות את הדירה בעצמו במחיר הנטו, במקום להפקיע אותה במכירה כפויה. במקרה זה עומדים בפני בית המשפט שורה של שיקולים. ראשית, האינטרס של החייב ובני משפחתו לזכות במלוא המחיר בגין הדירה, הן לשם הפקעת חובות החייב והן למען מקפצה לחיים חדשים אשר תסייע לחייב שלא להתדרדר פעם נוספת למצוקה כלכלית (שתיפול בסופו של היום גם על בן זוגו וילדיו).
כמו כן, פדיון במחיר נטו איננו פוגע – על פי רוב – בנושים. הנושים אמורים לקבל בכל מקרה את אותו הסכום, בין אם מדובר בפדיון במחיר נטו ובין אם עסקינן במכירה כפויה. לא זו אף זו, יצוין כי הנושים, במקרה של מכירה כפויה, מפסידים מעט משום שיש לדאוג למגורים חלופיים לחייב.
בנוסף לשיקולים אלו, בית המשפט עומד על סוגיות נוספות. ראשית, הערכתה של התמורה הכוללת מקפלת בתוכה חישובים שונים ומסובכים הקשורים לדיני מסים ומקרקעין. בית המשפט איננו בעל הכלים המתאימים לערוך חישובים אלו. הדבר מאריך את מכירת הדירה וכאשר מדובר במקרקעין, ייתכן וייפגע ערך הנכס.
בנוסף, בית המשפט מחויב לערוך התמחרות לגבי הנכס ולהגיע למכירת המקרקעין במחיר המרבי. אי לכך, ישנו חשש כי מציעים פוטנציאליים יירתעו שכן לאחר שהמציע ישקיע כספים בהצעתו, יפדה החייב את ביתו במחיר הנטו. יודגש, על פי רוב בית המשפט לא יתיר לפושט רגל לפדות במחיר נטו את ביתו. עם זאת, הוראת סעיף 86א' איננה מאיינת את סמכותו של בית המשפט להורות כאמור.
.jpg)
.jpg)
