עובדת בחנות בגדים התפטרה מעבודתה. לטענתה, היא נאלצה להתפטר בשל מצב בריאותי ועל כן היא זכאית לפיצויי פיטורים. החברה אשר הפעילה את חנות הבגדים טענה כי מדובר בהתפטרות ללא קשר למצב הבריאותי. לטענת החברה, היות והעובדת עזבה את העבודה מרצונה, היא אינה זכאית לפיצויי פיטורים.
יש לכם שאלה?
מקורה של המסגרת המשפטית הנוגעת לזכותה של העובדת לפיצויי פיטורים מצויה בסעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 הקובע כי "התפטר עובד לרגל מצב בריאותו, ולאור המימצאים הרפואיים, תנאי העבודה ושאר נסיבות העניין, היתה סיבה מספקת להתפטרות - רואים לענין פיצויי פיטורים את התפטרותו כפיטורים".
בית המשפט בחן את העדויות והראיות אשר הוצגו בפניו וקבע כי התובעת זכאית לפיצויי פיטורים. ראשית, נקבע כי אכן היה קשר סיבתי בין התפטרותה של התובעת למצבה הבריאותי. התובעת הרגישה כאבי גב קשים והאמינה כי המשך עבודתה בחנות הבגדים יחמיר את מצבה הבריאותי. חששותיה של התובעת זכו ל"הצדקה רפואית" מחוות דעת רפואיות מקצועיות (רופאה תעסוקתית ואורטופד). "לא מדובר בחששות בעלמא וחששותיה של התובעת היו מבוססים", קבע השופט.
החברה לא הציעה עבודה חלופית
הנתבעת טענה כי הרופאה התעסוקתית הכירה בכך שהתובעת יכולה להמשיך לעבוד בחנות, אך מבלי לסחוב משאות כבדים. לטענת הנתבעת, התובעת לא הייתה לבחור באופן עצמאי להעדיף את חוות דעתו ה"קשוחה" יותר של האורטופד, שקבע כי היא אינה יכולה לעבוד בעבודה פיסית כלל. בית הדין לעבודה דחה טענות אלו מכל וכל. "כאשר מדובר במצב בריאותי, אין לחייב את העובדת להישמע דווקא לרופאה הזהירה פחות, ואין למנוע ממנה להעניק משקל רב יותר לחוות דעתו של הרופא המחמיר", נכתב בפסק הדין.
הנתבעת הוסיפה כי היא הייתה מוכנה להמשיך ולהעסיק את התובעת בחנות, מבלי לחייב את האחרונה להרים משאות כבדים או להתכופף. עם זאת, בית הדין קיבל את טענות התובעת לכך שהיא לא הצליחה לקבל התחייבות מפורשת לעניין זה מהאחראים עליה בנתבעת. למעשה, נקבע כי מדובר היה בהבטחות ריקות מתוכן שלא ניתן היה לאכוף אותן הלכה למעשה והן נאמרו – ייתכן בתום לב – אך מן השפה לחוץ. זאת ועוד, הלכה היא כי גם אם היה ממש בהבטחות נציגי הנתבעת, התובעת הייתה רשאית, בנסיבות מקרה זה, לא לסמוך עליהן. זאת ועוד, העבודה של התובעת הוגבלה על ידי האורטופד באופן מוחלט.
יצוין כי התובעת הציגה בפני בית הדין לעבודה שתי שיחות מוקלטות, עם בעל הבית ועם הממונה הישירה עליה, ומשתי שיחות אלו לא ניתן היה להסיק שעבודתה של התובעת הוסדרה בתנאים המתאימים למצבה הבריאותי ולחוות דעתם של הרופאים.