עובדים ומעבידים קובעים לא אחת שכר בשיעור נטו, המוסכם על שני הצדדים. במקרים אלו, המעביד נושא במיסים השונים הנוגעים לעובד, ואילו העובד מקבל את שכרו כפי שהוסכם בין הצדדים. כיצד אפוא יש להתייחס לשכר נטו זה, כאשר המדינה מחליטה להחיל, באמצע תקופת ההעסקה, הטבת מס זמנית על העובד. דוגמא לכך ניתן לראות בפסק דין אשר ניתן לאחרונה בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.
יש לכם שאלה?
בית הדין הארצי לעבודה נדרש לבחון ערעור אשר הוגש על ידי עובד – נהג מיכלית שאיבה – לבין חברה בה הועסק. אחת המחלוקת בין הצדדים נגעה לסיכום השכר בין הצדדים. שני הצדדים הסכימו כי שכרו של העובד יעמוד על 5,500 שקלים נטו לחודש. עבודתו של התובע החלה בשנת 1998 והסתיימה בשנת 2004. בשנת 2001 נכנס לתוקפו החוק לתיקון פקודת מס הכנסה (תיקון מס' 125).
תיקון זה, אשר זכה לכינוי "חוק הנגב", קבע כי מעתה יוענקו לתושבי הנגב ובאר שבע הטבות מס. במסגרת הוראותיו של החוק, ובהתאם לתיקונים אשר התקבלו בשלבים מאוחרים יותר, תושב האזור היה זכאי לזיכוי ממס מהכנסתו, בשל היותו תושב, עד לסכום הכנסה אשר שווה לשכר הממוצע במשק כפול חמש. בשנת 2001 הזיכוי עמד על 12%, שנה לאחר מכן על 10%, ובשנת 2003 עמד הזיכוי על 8% בלבד. במאי 2003, במסגרת חוק התוכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעיד התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2003/4), בוטלו הטבות המס לתושבי באר שבע.
חישוב הטבות מס למרות שכר הקבוע ב"נטו", האמנם?
במסגרת תביעתו של העובד, אשר הוגשה לבית הדין האזורי לעבודה, עתר האחרון לסכומים שונים אשר הגיעו לו בעקבות עבודתו אצל הנתבעת. לדבריו, הוא טען כי היות והוא היה תושב הנגב בתקופת עבודתו, הוא זכאי ל"זיכוי מס" למרות קביעת שכרו על שיעור נטו בלבד. בית הדין האזורי דחה את התביעה וקבע כי התובע סיכם על שכר בנטו, ועל כן הוא אינו זכאי להטבות המס כעת.
העובד לא אמר נואש ופנה לבית הדין הארצי לעבודה. לשמחתו, בית הדין הארצי קיבל את הערעור והפך את החלטת בית משפט קמא, בכל הנוגע להטבת המס. בפסק הדין נכתב כי הטבות המס המדוברות היו אחת הדברים באמצעותן המחוקק ניסה להקל על עובדים, תושבי הדרום, מבחינת מיסוי. תכליתה של החקיקה עמדה ביסוד מדיניות ברורה של מתן סיוע ועזרה לתושבים במקומות אלו.
בית הדין קבע כי אמנם במקרה דנן הוסכם בין הצדדים על שכר נטו, אך חקיקתו של חוק הנגב הייתה חייבת למצוא ביטוי בשכרו של נהג המיכלית. למעשה, המחוקק היה זה אשר מצא לשנות את תנאי ההעסקה, גם בנוגע לעובדים אשר היו קשורים זה מכבר בחוזה עבודה. למעשה, הטבת המס, אשר יועדה לעובד, סייע אפוא למעביד.
בפסק הדין נכתב כי הסכמתו של העובד על "שכר נטו" איננה יכולה לגרום לאחרון להעביר את הטבת המס לה הוא זכאי מתוקף החוק הזמני למעבידו. אי לכך, נקבע כי התובע זכאי לקבל ממעבידו פיצויי בסך השווה להטבות המס הנ"ל, בהתאם לשכרו ולשיעור ההטבה בשנים הרלבנטיות.