אישה הייתה מועסקת בחנות רשת בגדים ארצית, אשר הייתה בבעלות זכיין פרטי. הזכיין הפרטי פשט את הרגל ולא שולמו לתובעת פיצויי פיטורים. האם היא יכולה לטעון לקיומם של יחסי עובד מעביד בינה לבין הרשת, או שמא עליה לנסות ולגבות את פיצויי הפיטורים מהזכיין? סוגיה זו הונחה לפתחו של בית הדין לעבודה.
יש לכם שאלה?
התובעת הגישה תביעה לתשלום פיצויי פיטורים כנגד שניים, הרשת בה עבדה, והזכיין אשר העסיק אותה. מי מהנתבעים חייב בתשלום פיצויי פיטורים לתובעת. לאמור, בין מי למי התקיימו במקרה זה יחסי עובד מעביד? האם יש לקבל את טענת החברה, כי הזכיין היה המעסיק היחיד של התובעת, או שמא יש לקבל את טענות הזכיין כי האחריות לפיצויים רובצת לפתחה של הרשת? האם מדובר למעשה במעסיקים במשותף?
יצוין כי למרות שהתובעת הועסקה באופן רציף על ידי הזכיין, והוא קבע את שעות עבודתה, שכרה ואף את פיטוריה, היה לאחרונה קשר רציף גם עם הרשת. התובעת קיבלה הנחיות בנוגע לעבודתה מהרשת, עברה קורסים מטעם הרשת, השתתפה במבצעי מכירות אשר התקיימו מטעם הרשת בירידים גדולים, וקיבלה תלושי מתנה ובונוסים מהרשת.
יחסי עובד מעביד, שאלות מנחות
סימני ההיכר אשר מאפשרים לבית הדין לעבודה לבחון יחסי עובד מעביד וזהות מעסיקים, הותוו בפסיקה ארוכת שנים. המבחנים העיקריים לעניין זה עוסקים בשאלות כגון:
- כיצד הצדדים ראו את היחסים ביניהם?
- כיצד הצדדים הגדירו את יחסיהם?
- בידי מי היה הכוח לפטר את העובד? מי היה צריך לדעת על התפטרותו של העובד?
- מי קיבל את העובד לעבודה?
- מי קבע את תנאי העבודה של העובד (לרבות העלאות שכר, בונוסים, תנאים סוציאליים, העברה מתפקידים וכדומה)?
- מי שלם את שכרו של העובד?
- כיצד נקבעו חופשותיו של העובד וממי הוא היה צריך לבקש אותן?
- מי דיווח על העובד לרשויות המס ולגורמים הסוציאליים?
משמעות מעורבותה של הרשת בעבודתה של העובדת
במקרה דנן, בחינת תלושי המשכורת אשר ניתנו לעובדת מדי חודש הצביעו על כך שהזכיין הנפיק אותם על שמו. לדוגמא, כאשר התובעת עברה בשלב מסוים לגור בירושלים, והועסקה בסניף אחר של הרשת הנמצא בבעלות הרשת, תלושי השכר נשאו את שמה של הרשת ולא של מנהל החנות.
בית הדין לעבודה קבע ניתן ללמוד מתלושי השכר שהייתה הפרדה ברורה בין הזכיינים המפעילים את סניפי הרשת, לבין סניפים של הרשת הנמצאים בבעלותה. הדבר נאמר גם בהתאם ליחסי עובד מעביד בין הרשת, הזכיינים והעובדים. זאת ועוד, הזכיין קיבל את התובעת לעבודה, הוראות לגבי העבודה ניתנו על ידי הזכיין, והוא זה אשר פיטר את התובעת.
מהו אפוא משמעות מעורבותה של הרשת בעבודתה של התובעת אצל הזכיין. לדוגמא, כיצד יש להתייחס לפיקוח מצד הרשת לגבי שיטות המכירה, שליחתה של העובדת לעבוד בסניפים אחרים של הרשת לפרקים, קבלת מתנות מהרשת וכדומה.
בית הדין לעבודה בחן את הראיות אשר הוצגו בפניו וקבע כי המסקנה המתבקשת מהן היא כי לזכיינים הייתה אוטונומיה מלאה בכל הנוגע לקליטת עובדים וקביעת תנאי עבודה, אך הם היו מחויבים לשמור על קווי אחידות בין הסניפים השונים – מבחינת ניהול, עיצוב וכדומה. עוד צוין כי שכרה של התובעת בימים בהם היא הועסקה בבאזרים ארציים של הרשת, שולם על ידי הזכיין. כמו כן, גם הבונוסים ועידודי המכירות שולמו על ידי הזכיין ולא על ידי הרשת.
במילים אחרות, "הפיקוח אשר נעשה על ידי הרשת לא היה על העובדים של הזכיינים, אלא על הזכיינים עצמם, כדי לשמור על כללי אחידות ברשת", נכתב בפסק הדין, "בשל כך, אנו סבורים כי לא התקיימו יחסי עובד-מעביד בין התובעת לבין הרשת בכל התקופה שבה היא עבדה בחנויות הזכיין".
.jpg)
-min(1).jpg)
.jpg)
