אלמן טרי הגיש תביעה כנגד חברת אמבולנסים פרטית בגין גביית סכום גבוה במיוחד עבור הובלת אשתו המנוחה מבית החולים בצפת לבית העלמין בכרמיאל. התובע טען כי הנתבעת, חברת אמבולנסים פרטית, ניצלה את מצבו הרגשי הקשה בעקבות פטירת אשתו האהובה, ובכך שהמנוחה הייתה חסרת דת, וגבתה ממנו סך של 5,000 שקלים עבור הובלת הגופה מצפת לכרמיאל.

 

יש לכם שאלה?

פורום נזיקין

פורום התנגדות לצוואה

פורום עיזבון

 

לטענתו, על פי תעריפי המוסד לביטוח לאומי, העברת נפטר לקבורה צריכה להיות מחושבת לפי המרחק ממקום המוצא לבית העלמין. במקרה דנן (צפת-כרמיאל), טען התובע, החברה הייתה יכולה לגבות 530 שקלים בלבד. זאת ועוד, התובע הוסיף כי העברתה של המנוחה מחצור לצפת עלתה 700 שקלים, דהיינו הסכום לצורך העברת הנפטר היה אמור להיות נמוך בהרבה ממה שנגבה בפועל.


הנתבעת טענה כי יש לדחות את התביעה וזאת משום שהסכום אשר נגבה מהתובע לא היה רק בגין הסעת המנוחה, אלא גם בעבור מספר "שירותים" נוספים. לטענתה, ההעברה כללה "המתנה וליווי מסע ההלוויה", "ארון קבורה מפואר" ן-1,500 שקלים בגין "הוצאות החברה כגון סידור רישיון הקבורה במשרד הבריאות" ו"ליווי כל ההליך".  

 

הוצאות הקבורה שולמו על ידי הביטוח הלאומי לחברה קדישא - החברה תשיב הכספים


בית המשפט קבע כי אמנם הנתבעת הינה חברה פרטית, אשר ההגבלות הקבועות בדין לגבי תשלום עבור שירותי קבורה אינן חלות עליה, אך היות ובמקרה דנן ביצעה את שירותי הקבורה חברה קדישא, הנתבעת הייתה צריכה להוכיח את סיפוק השירותים הנוספים. סעיף 268 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה-1995, קובע כי הגוף אשר מספק את שירותי הקבורה אינו רשאי לגבות תשלום עבור קבורה מעל לסכומים אשר הותרו בדין.

 

תקנות הביטוח הלאומי (דמי קבורה) תשל"ו-1976 קובעות את התקרה לעניין זה. כאמור, הנתבעת הינה חברה פרטית, אך יחד עם זאת, הוכח כי המוסד לביטוח לאומי הוא זה אשר שילם למועצה הדתית בכמיאל סך של כ-5,000 שקלים בגין קבורת המנוחה. במסמך זה פורטו שירותי הקבורה בגינם הועבר התשלום למועצה הדתית.

 

מטרת החוק הינה לפטור את מי אשר ה"מת מוטל לפניו" מהעיסוק בהוצאות הקבורה ובצרכי לוויית המת. היות והתובע הוכיח כי שירותים אלו ניתנו לו על ידי החברה קדישא בכרמיאל, היה על הנתבעת להוכיח מהם ה"שירותים הנוספים" אשר ניתנו לתובע על ידה, ובגינם נגבו 5,000 שקלים.

 

לאחר בחינת רשימת "השירותים הנוספים", בית המשפט קבע כי החברה הנתבעת לא הייתה רשאית לגבות תשלום אלא בגין הסעת המנוחה מבית החולים לבית העלמין (שירות אשר לא היה כלול בהוצאות יום קבורה אותם היתה אמורה לבצע המועצה הדתית). יחד עם זאת, טענותיה של החברה בדבר "ארון קבורה מפואר" ו"שירותי קבורה כולל אמבולנס" נטענו בעלמא. למעשה, מלבד העברת הגופה לבית העלמין, לא הוכח כי הנתבעת העניקה לתובע כל שירות מעבר. הנתבעת לא צירפה כל אסמכתא לגבי בניית אותו "ארון קבורה מפואר" וכן לא הוסבר מדוע היא זכאית ל-1,500 שקלים מהתובע בגין "ליווי כל התהליך" ו"שירותי קבורה". לסיכום, נקבע כי הנתבעת תשלם לתובע בחזרה סך של 4,000 שקלים בגין תשלום שנגבה ביתר.