סעיף 9(א) לחוק עבודת נשים, התשי"ד-1954, קובע כי פיטורי אישה בהריון אינם חוקיים כל אימת שלא התקבל להם היתר מטעם הממונה לחוק עבודת נשים במשרד התמ"ת. במידה ועובדת פוטרה במהלך ההריון ללא קבלת היתר, פיטוריה מבוטלים לפי החוק. הוראות החוק יפות גם כאשר המעביד יודע על ההריון, וגם כאשר דבר ההריון נודע לו לאחר הפיטורים. האם העובדת יכולה לדרוש את חזרתה לעבודה, או שמא המעביד רשאי להותיר אותה בביתה תוך תשלום שכרה עד קבלת ההיתר?

 

יש לכם שאלה?

 

פורום זכויות נשים בעבודה

פורום פיצויי פיטורים

פורום שיוויון הזדמנויות בעבודה

פורום זכויות עובדים

 

סוגיה זו הונחה לפתחו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב. מעביד פיטר עובדת ולאחר מכן העובדת הודיעה כי היא בהריון. המעביד ביטל את הפיטורים ואמר לעובדת כי היא יוצאת לחופשה כפויה עד לקבלת היתר לפיטוריה מטעם הממונה לחוק עבודת נשים. העובדת עתרה לבית הדין לעבודה וביקשה את השבתה לעבודה בפועל. האם בקשתה תתקבל?

 

תכלית ההוראה בחוק עבודת נשים - אינה כלכלית בלבד


בע"ע 627/06, אורלי מורי נ' מ.ד.פ ילו בע"מ ואח', נקבע כי הוראות חוק עבודת נשים הינן הוראות קטגוריות אשר אינן מותירות למעביד שיקול דעת בנוגע להחזרתה של עובדת מפוטרת. בפסק דין זה נקבע כי תכלית ההוראה אשר אוסרת על פיטורים אלו איננה כלכלית בלבד, והיא נועדה להבטיח את זכותה של העובדת לשוב לעבודתה לאחר חופשת הלידה. דהיינו, מעביד אשר מעוניין "לפדות את התקופה האסורה בכסף" איננו נותן מענה מספיק לנשים אשר מוצאות עצמן מחוסרות עבודה כאשר עליהן לטפל במקביל ברך הנולד. כמו כן, ידוע כי מצבן האישי של נשים אלה מקשה עליהן למצוא עבודה חדשה לאחר הפיטורים.


המחוקק התייחס אף הוא לתופעה במסגרתה מעבידים מבקשים לפדות את תקופת האיסור לאחר חופשת הלידה בכסף, וקבע כי מתן פדיון זה מהווה אפוא עבירה על החוק. תיקון מס' 33 לחוק עבודת נשים נועד להתמודד עם תופעה זו. בדברי ההסבר להצעת החוק נכתב כי מעסיקים רבים אשר מעוניינים לפטר עובדות בהריון תוך עקיפת רוח החוק, פודים את הימים האסורים לפיטורים בכסף. כתוצאה מכך, נמנע מעובדות הנמצאות בחופשת לידה לשוב לעבודתן. נטען כי הצעת החוק, במסגרתה מוארכת תקופת איסור הפיטורים לאחר חופשת הלידה, מ-45 ימים ל-60 ימים, יכולה להיאבק בתופעה זו.


העובדת מבקשת לחזור לעבודה

במילים אחרות, בתי הדין לעבודה נדרשים שלא להתיר למעביד לפדות תקופת איסור הפיטורים בכסף, ובתוך כך "לצאת ידי חובה". הדברים נאמרים ביתר שאת כאשר העובדת מבקשת לחזור לעבודה. הוראות החוק הנוגעות לנשים בהריון נועדו להבטיח לנשים אלו את עבודתן גם לאחר ההריון, וזאת מתוך ההכרה בקושי בו נמצאות נשים לאחר לידה אשר נפלטו ממעגל העבודה. דהיינו, כל עוד לא הותרו פיטוריה של העובדת, בית הדין לעבודה יטה להשיב את האחרונה לעבודתה (וזאת כל אימת שלא הוכח כי התנאים ויחסי העבודה אינם מאפשרים זאת). במקרה דנן, בית הדין לעבודה נדרש לבחון את הטענות אשר הועלו כנגד המבקשת בשני מישורים – התנהגותי ומקצועית.

מבחינת התנהגות, נטען כי למרות המחלוקות בין המבקשת לבין שניים מחברי ההנהלה, לא מדובר במערכת יחסים כה עכורה עד אשר אין כל אפשרות לעבודה משותפת. עסקינן באנשים מבוגרים, בעלי ניסיון רב, אשר נקבע כי הם יכולים להתעלות מעל הכעסים הרגעיים ולהמתין עם פיטוריה או השבתה של העובדת בבית, עד לקבלת היתר לפיטוריה. בית הדין אף הביע תקווה כי המצב איננו בלתי הפיך בעניין זה.

לגבי ההיבט המקצועי, נקבע ראשית כי הטענות המקצועיות ינקו לו מעט ממערכת היחסים העכורה בין הצדדים. כמו כן, לא הוכח כי המבקשת גורמת לנזקים כלכליים כבדים למשיבה, וזאת היות ומדובר בעובדת המועסקת במקום שנתיים, ובעלת ניסיון של 12 שנים באופן כללי במקצוע. אי לכך, ניכר כי "בעיותיה המקצועיות" אינן כה חמורות עד כי יש לסטות מדרך המלך שהינה החזרת העובדת למשרתה ערב פיטוריה.