סעיף 21(א) לפקודת פשיטת הרגל קובע כי לאחר שהוגשה בקשת פשיטת רגל, בית המשפט רשאי למנות את הכונס הרשמי, או אדם מתאים אחר, להיות כונס נכסים זמני לנכסי החייב. בית המשפט יחליט כאמור, במידה והוא נוכח כי יש לעשות כן על מנת להגן על הנכסים, וזאת אף לפני מתן צו הכינוס.
יש לכם שאלה?
ישנם מגוון מקרים בהם בסמכותו של בית המשפט למנות כונס נכסים - כונס נכסים לפירוק שותפות (סעיפים 47 ו-67ב לפקודת השותפויות), כונס נכסים לנכסי חברה על יסוד אגרת חוב (סעיף 198 לפקודת החברות), כונס נכסים לפי סעיף 53 לחוק ההוצאה לפועל, או כונס זמני לפי תקנה 387ב' לתקנות סדר הדין האזרחי. שלושת המקרים הראשונים נוגעים לכונס נכסים קבוע אשר ממונה לאחר תום ההליך העיקרי לשם חלוקה ומימוש נכסי החייב. מינוי כונס מכוח תקנה 387ב' לתקנות סדר הדין האזרחי הינו מינוי שונה שכן מדובר בכונס נכסים זמני.
תכלית הכינוס הזמני
תכליתו של הסעד הנוגע למינוי כונס נכסים זמני שונה מכינוס נכסים קבוע בכך שמטרתה הינה לשמור על הנכסים מפני פגיעה בהם עד לתום בירור ההליך העיקרי. מאפיין נוסף לכינוס נכסים זמני הוא בכך שהוא מפקיע את שליטתו של בעל הנכס ברכושו תוך פגיעה בזכות הקניין שלו, ועל כן מדובר בסעד "דרסטי". עסקינן אפוא בפגיעה בזכות המעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו (סעיף 3) בטרם נקבעו זכויותיו של מבקש הסעד. אי לכך, בית המשפט מעניק סעד זה בזהירות ונוקט בדרך זו במשורה.
בית המשפט העליון, ברע"א 11356/05 דף רץ שירותי הדפסה בע"מ ואחר' נ' D & B דן את ברסטריט [2007], התייחס לעניין באופן הבא - "צו זמני לכינוס נכסים ולתפיסתם הינו צו בעל חומרה מיוחדת. מדובר בצו אשר מאפשר למעשה חדירה לחצריו של בעל דין, תוך פגיעה אפשרית בפרטיותו. אי לכך, מתן צו כגון דא יעשה בזהירות מיוחדת מצידו של בית המשפט".
בעקבות הזהירות המתבקשת, קבעה הפסיקה מבחנים חמורים למתן סעד של כינוס נכסים זמני. חלק מהמבחנים מוצאים ביטוי מפורש בחקיקה וחלקם הינם פרי הפסיקה. תקנה 387ב' לתקנות סדר הדין האזרחי, העוסקת בעניין זה, מורה כי תנאי למינוי כונס נכסי זמני הוא קיום "ראיות מהימנות לכאורה בעילת התביעה" וכן קיום "ראיות מהימנות לחשש ממשי של פגיעה בנכסים לולא הצו המבוקש".
מבחן המידתיות
מבחינת ההלכה הפסוקה, נקבע כי בית המשפט ייתן דעתו למבחן המידתיות בטרם הוא מורה על כינוס נכסים זמני. מבחן זה נועד לבדוק האם אין די בסעד דרסטי פחות מאשר כינוס נכסי זמני, על מנת להשיג את המטרה המבוקשת. בית המשפט מכיר בכך כי סעד זמני - כגון כינוס נכסים זמני - עלול לגרום לפגיעה של ממש בפעילות החייב. כמו כן, נקבע כי האינטרס של החייב שלא תיפגע זכות הקניין שלו גובר על האינטרס של התובע להגשים את זכויותיו, ככל שאלה ייקבעו בפסק הדין העתידי.
הרציונאל העומד מאחורי העדפת האינטרס של החייב נובעת משני גורמים עיקריים – ראשית, התובע הוא זה אשר מוטל עליו נטל ההוכחה. שנית, זכות הקניין הינה זכות חוקתית המעוגנת בסעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
פשיטת רגל, האמנם?
כיצד הדברים אמורים כלפי פשיטת רגל? סעיף 21 לפקודת פשיטת הרגל איננו נוקט בדרישות אשר מנויות בתקנה 387ב' לתקנות סדר הדין האזרחי. כמו כן, סעיף זה איננו מדרג את הסעדים שניתן לנקוט בהם כנגד החייב מבחינת עוצמת פגיעתם. עם זאת, התכלית במינוי כונס נכסים זמני לפי פקודת פשיטת הרגל, והתכלית למינוי זה לפי תקנות סדר הדין האזרחי, הינן דומות. בשני המקרים מדובר בסעד אשר מטרתו מניעת פגיעה בנכסי החייב כאשר ישנו חשש לגורלם.
גישה זו באה לידי ביטוי גם בספר "פשיטת רגל" מאת השופטים לוין וגרוניס. "בית המשפט יורה על כינוס נכסים זמני רק אם הוא נוכח שיש צורך לעשות כן לשם הגנה על נכסי החייב. דהיינו, חשש ממשי כי החייב ינסה להבריח רכושו ברגע שיוודע לו כי הליכי פשיטת רגל ננקטו כנגדו", נכתב שם. מצד שני, אין מקום להחמיר עם חייב ולנקוט בסעד זה כאשר טרם התברר גורלה של הבקשה לכינוס נכסיו והכרזתו כפושט רגל.
