בית הדין הארצי לעבודה קבע כי תביעה אשר הוגשה על ידי נשים שעבדו בקופת חולים, ובה נטענה אפליה על רקע מגדרי בהסכמי פרישה, לא תידחה מחמת התיישנות. מדובר בתביעה אשר הוגשה על ידי 25 תובעות וזאת בעקבות הסכמי פרישה מפלים – לטענתן – עליהן הן נאלצו לחתום במסגרת משבר כלכלי אשר תקף את הקופה בשלהי שנות ה-90.
יש לכם שאלה?
על פי ההסכם, העובדים אמורים לקבל פנסיה עד הגיעם לגיל פרישה. התובעות טענו כי היות וגברים פורשים במועד מאוחר יותר מנשים (60 מול 65), מדובר באפליה מגדרית. בבג"צ ניב הכיר בית המשפט העליון בכך שמדובר באפליה אסורה ובעקבות כך הוגשה תביעה בעניין על ידי העובדות הנוספות. תביעה זו נדחתה בבית הדין האזורי בשל טענת התיישנות. ערעור על כך הונח לפתחו של בית הדין הארצי.
מקרה חריג המצדיק סטיה מדיני ההתיישנות
בפסק הדין בבית הדין הארצי נקבע כי ככל שהדברים נוגעים לטענת התיישנות, נסיבות המקרה החריג מצדיקות סטייה מדיני ההתיישנות ודיון בתביעה לגופא. מדובר אפוא במקרה נדיר אשר מצדיק את העיסוק בו על פני דחייתו מחמת טענה דיונית גרידא, קבעה השופטת. בפסק הדין נכתב עוד כי ככל שעסקינן ביחסי עבודה, אין לדבוק בדווקנות בכללים פרוצדוראליים ובמקרים קיצוניים וחריגים יש לסטות מדיני ההתיישנות ולפרשם בצמצום.
עצם העלאת טענת התיישנות, במקרים כגון דא, עלולה לעלות כדי חוסר תום לב. "הדברים נאמרים ביתר שאת גם בשל פסיקת בג"צ וגם משום שהסיטואציה אשר הונחה לפני בית המשפט הינה סיטואציה קיצונית אשר מנוגדת לעיקרון השוויון ולתקנת הציבור". יתרה מכך, תביעתן של הנשים הוגשה בסמוך לפסיקת בג"צ וקופת החולים יכולה להגן על עצמה גם בחלוף הזמן כאשר היא ידעה שקיימים סיכויים מסוימים להגשת התביעה הנ"ל (הוכח שהקופה התכוננה לכך והיא אף מחזיקה את המסמכים הרלבנטיים).