צעירים ישראלים רבים, בעיקר סטודנטים וחיילים משוחררים, נוסעים לחו"ל (אירופה, אוסטרליה, צפון אמריקה, יפן וכדומה) בכדי לעבוד בעבודות מזדמנות. על פי רוב, המעסיקים מבטיחים לצעירים שכר גבוה ותנאים מצוינים. בנוגע לאישור החוקי לעבוד בחו"ל, מעבידים רבים מציעים לעובדיהם אישורים שונים המסדירים את עבודתם ושהייתם במדינה הזרה גם ללא אזרחות מקומית. האם שליחת עובד עם הבטחה לעבודה חוקית, והפרת הבטחת החוקיות עם ההגעה לארץ הזרה, עולה כדי עילה להגשת תביעת פיצויים כנגד המעסיק? סוגיה זו הונחה לפתחו של בית משפט השלום בירושלים.
יש לכם שאלה?
מדובר בתביעה אשר הוגשה על ידי צעירה אשר נשלחה על ידי הנתבעת למכור מוצרי אומנות מדלת לדלת באיי-מן. התובעת נדרשה לעזוב את המקום לאחר שהחלה לעבוד, וזאת משום שהיא הועסקה ללא אישור עבודה חוקי. בעקבות גירושה מאיי-מן, הגישה הצעירה תביעה כנגד החברה לפיצוי בסך 126,500 שקלים.
הצעירה טענה כי נגרמו לה נזקים שונים כגון שלילת יכולת הכניסה למדינות מסוימות (דוגמת אנגליה וקנדה), עוגמת נפש, אובדן שכר עבודה וכדומה. התובעת הוסיפה כי אחד מחלומותיה היה ללמוד משחק בקנדה וכעת דלתה של מדינה זו סגורה בפניה. החברה הנתבעת הכחישה את נזקיה של התובעת. כמו כן, החברה טענה כי גירושה של התובעת לא נבע בשל העדר אישור חוקי אלא בגין טעות פקידותית.
המעביד הסתיר את העדר החוקיות
בית המשפט קבע כי יש לקבל באופן חלקי את התביעה. ראשית, בית המשפט קיבל את טענותיה של התובעת לכך שעבודתה לא הייתה מוסדרת באופן חוקי ועובדה זו הוסתרה מעיניה על ידי מנהלי החברה. אי לכך, ניתן לקבוע כי התובעת לא זכתה לקבל את כל המידע הרלבנטי ולשקול האם היא מוכנה לעבוד בניגוד לחוק באיי-מן – וזאת חרף הסכנות הכרוכות בכך לגבי עתידה.
"אין ספק שנגרמה לתובעת שלפנינו עוגמת נפש רבה בשל התנהגות הנתבעת", נכתב בפסק הדין, "גירוש מאיי-מן לאחר תפיסתה על ידי הרשויות השלטוניות, תוך הותרת חותמת שחורה בדרכונה, איננה סיטואציה נעימה כלל וכלל. קל וחומר כאשר מדובר בצעירה נורמטיבית מן היישוב אשר הועסקה מבלי שהיא יודעת כי היא נמצאת במקום בגדר עבריינית". כמו כן, נקבע, אין ספק שמניעת כניסתה העתידית של התובעת למדינות מסוימות גרמה לאחרונה עוגמת נפש של ממש. השופטת, עם זאת, דחתה את טענתה של התובעת לכך שהיא התכוונה ללמוד משחק בקנדה והדבר נשלל ממנה בגין התנהגות הנתבעת.
בית המשפט קיבל גם את טענותיה של התובעת לגבי הרמת מסך ההתאגדות וחיוב אישי של מנהלי הנתבעת בנזקיה. בעל החברה היה אחראי באופן אישי להחלטות אשר הנחו את החברה הנתבעת ועל כן יש מקום להורות על הטלת הפיצוי על כתפיו. בסופו של היום, נקבע כי התובעת תקבל פיצויים מהחברה בסך כ-42,000 שקלים בתוספת 6,000 שקלים שכר טרחת עורך דין.