נשים רבות סובלות מהטרדה מינית במקום עבודתן. לעיתים, המעביד ומקום העבודה מוסיפים חטא על פשע ופוגעים בתנאי העסקתה של העובדת במידה וזו אוזרת אומץ להתלונן על הטרדה מינית. סעיף 7 לחוק למניעת הטרדה מינית קובע כי חלים על המעביד אמצעים שונים בהם עליו לנקוט בכדי למנוע הטרדה מינית ולטפל באירוע הטרדה מינית במידה והתרחש. בין צעדים אלו ניתן למנות – אמצעים סבירים למניעת הטרדה מינית או התנכלות במסגרת יחסי עבודה, קביעת דרך יעילה להגשת תלונה בגין הטרדה מינית, טיפול ביעילות במקרה של הטרדה מינית וכדומה.
יש לכם שאלה?
בבסיס אחריות זו עומדת ההנחה כי המעביד חייב כלפי עובדיו בחובות אמון ודאגה כנה ואמיתית לרווחתם. כמו כן, מוטל על המעביד לספק לעובדיו ועובדותיו סביבת עבודה חפה ממעשים של הטרדה מינית. על פי החוק, מעביד אשר מעסיק למעלה מ-25 עובדים, חייב לנקוט באמצעי מנע מוגברים כגון פרסום תקנון בנוגע להטרדה מינית במקום העבודה (איך מגישים תלונה, מהם עיקרי החוק למניעת הטרדה מינית וכדומה).
במקרה אשר הונח לפתחו של בית הדין לעבודה, הגישה עובדת לשעבר תביעה כנגד מעסיקה בין פיטוריה לאחר תלונה בגין הטרדה מינית בעבודה שהוגשה על ידה. מדובר בעסק אשר מועסקים בו למעלה מ-25 עובדים. התובעת טענה כי היא זכאית לפיצויים, בין השאר בשל הטיפול בתלונתה ובגין אי פרסום תקנון כמתבקש בחוק.
התלונה טופלה כיאות - התקנון לא פורסם ופיצויים ישולמו בגין כך
תקנון בעניין הטרדה מינית לא נתלה ולא פורסם ברחבי מקום העבודה. בית הדין לעבודה קבע כי בנסיבות אלה ניתן לראות את הנתבע כמי שלא השכיל לקיים את החובה המוטלת עליו לפרסם תקנון למניעת הטרדה מינית. בנוגע לטיפול בתלונת התובעת, כאן לעומת זאת עמד הנתבע בנטל אשר הונח על כתפיו והוכיח כי התלונה קיבלה את מלוא תשומת הלב וטופלה באופן ענייני ויעיל.
לסיכום, בית הדין לעבודה קבע כי אמנם הטיפול בתלונה היה כדין ובהתאם לתקנות ולחוק, אך הנתבע כשל בתנאי החוק בנוגע לפרסום התקנון ביחס למניעת הטרדה מינית. אי לכך, ובהתייחס לטענת התובעת כי יש לחייב הנתבע בפיצויי לפי סעיף 6(ב) לחוק למניעת הטרדה מינית (ללא הוכחת נזק), נקבע כי הנתבע יפצה את התובעת בסך של 15,000 שקלים.
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
