האם אדם אשר נעצר בחשד לנהיגה בשכרות זכאי להתייעץ עם עורך דין בטרם הוא עובר בדיקת ינשוף? סוגיה זו הונחה לפתחו של בית המשפט העליון במסגרת ערעור על הרשעה בעבירה של נהיגה בגילופין.
כנגד המבקש הוגש כתב אישום בגין נהיגה בשכרות. על פי כתב האישום, המבקש סירב לעבור בדיקת אויר ינשוף ולאחר ניהול הוכחות, הרשיע אותו בית המשפט לתעבורה. בהכרעת הדין נכתב כי מדובר ב"סירוב קלאסי לבדיקת ינשוף" והמבקש נכשל בבדיקת המאפיינים ואובחן כשיכור ברמה גבוהה. כמו כן, האחרון נמנע מלעבור את הבדיקה וזאת על אף שהשוטרים הסבירו לו את מהות סירובו. המבקש הגיש ערעור על הכרעת הדין לבית המשפט המחוזי, ומשנדחה ערעורו הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון.
יש לכם שאלה?
טענתו המרכזית בערעור הייתה כי השוטרים אשר עצרו אותו לא אפשרו לו להיוועץ עם עורך דין ועל כן יש לפסול את ההסבר אשר ניתן לו במקום האירוע. יצוין כי בית המשפט המחוזי קבע כי המבקש לא ביקש מהשוטרים להיוועץ עם איש, לרבות עורך דין, ואין כל חובה מצד השוטרים לפעול באופן יזום להתייעצות כאמור.
דרישה זו עלולה לפגוע במיידיות הבדיקה
בפסק הדין נקבע עוד כי דרישה מסוג זה עלולה לאיין את הליך בדיקת הינשוף אשר אמור להתבצע באופן מיידי. כמו כן, המבקש ניסה שש פעמים לבצע את הבדיקה המדוברת, דבר אשר העיד כי האחרון עשה כל אשר היה ביכולתו על מנת למנוע את הצלחת הבדיקה. בנוסף, המבקש סירב לעבור בדיקת דם.
בית המשפט דן בערעורו של המבקש ודחה אותו. בפסק הדין נכתב כי הסעיף הרלבנטי לעניין זה הוא סעיף 64(ב)(ב2) לפקודת התעבורה. סעיף זה קובע כי - שוטר אשר דורש מנהג או ממונה על רכב לתת לו דגימת נשיפה, רוק, שתן או דם, יודיע לו על מטרת נטילת הדגימה ויבקש לכך את הסכמתו. כמו כן, על השוטר מוטל להסביר לנהג את משמעות סירוב מתן דגימה (חזקה עליו שהוא שיכור). כמו כן, נקבע כי אין למתבקש לנשוף הזכות לעכב את ביצוע הבדיקה על ידי היוועצות עם עורך דין. עם זאת, הודגש כי ייתכן וניתן – במקום בו אילוצי הזמן מאפשרים זאת – לאפשר לנהג שיחת טלפון לעניין זה.
עודכן ב: 12/01/2012