בית המשפט העליון דחה ערעור אשר הוגש על ידי 13 אנשים שתרמו לבני משפחותיהם כליות. המערערים טענו כי קופות החולים והמדינות צריכות לשלם להם פיצויים, וזאת משום שמדובר בתרומת איבר אשר חסכה בהוצאה הקופות והמדינה, והיטיבה עם החולים. העליון אמנם דחה את הערעור, אך המערערים לא יאלצו להשיב כספים אשר קבלו כבר מהקופות.

 

יש לכם שאלה?

פורום תביעות ביטוח

פורום נזיקין


בשנת 2008 נכנס חוק השתלת האיברים לתוקפו ולאחריו נקבעו גם תקנות השתלת איברים (תשלום פיצוי והחזר הוצאות לתורם). מטרתו של החוק הייתה לעגן עקרונות לסייע לתורמי איברים (בעבור טיפול פסיכולוגי, תקופת החלמה, ביטוח רפואי פרטי והחזר הוצאות) לצד מאבק בתופעת הסחר באיברים. בית המשפט המחוזי פסק עבור התורמים במקרה דנן פיצויים בסך 36,000 שקלים פר תורם, לא רחוק מהסכומים המרביים על פי החוק.

 

13 התובעים הגישו תביעת פיצויים לבית המשפט המחוזי ובית המשפט קיבל את התביעה. בפסק הדין חויבו הקופות לשלם לתורמים פיצויים כאמור. בית המשפט העליון קבע, עם זאת, כי החוק איננו חל רטרואקטיבית על התורמים דנן, וזאת משום שהוא נכנס לתוקפו לאחר מתן התרומות נשוא התובענה. כאמור, השופטים קבעו – בצעד יוצא דופן – שלא לחייב את התורמים להשיב כספים ששולמו לקופות החולים.


בפסק הדין כתבה השופטת (בדימוס) איליה פרוקצ'יה כי מדובר בתורמים אשר תרמו לקרוב משפחתם איבר מגופם. בכך גרמו הם לשיפור במצבו הבריאותי של החולה ולסיכוי של ממש להטיב עימו. השופטת אף ציינה כי ייתכן והתרומה סייעה לקופת המדינה והקלה על הציבור בכללותו. עם זאת, אין בכך כדי להקנות למערערים זכות משפטית בגין התרומה המזכה אותם בפיצויים. הרציונאל העומד מאחורי החוק, קבעה השופטת, הוא למנוע סחר באיברים מחד, ולסייע לתורם כליות להתמודד עם ההוצאות והעלויות הכרוכות בתרומה מאידך.


השופט רובינשטיין, אשר הסכים עם דעתה של השופטת, הוסיף כי מדובר בתורמים אשר העניקו איבר לבין משפחה, מתוך מחויבות רגשית, אהבה ואנושיות. השיקולים אשר הנחו את המערערים שלפניי לא היו כסף ופיצויים אלא ערבות הדדית ושותפות גורל.