בית המשפט המחוזי בתל אביב קבע כי חברת טלראן תקשורת תשלם פיצויים בסך כמיליון שקלים ורבע לחברת צ'רלטון בגין שידור משחקי מונדיאל 2006 והפרת זכויותיה הבלעדיות של התובעת לשידור המשחקים בישראל. הנתבעת טענה כי המשחקים שודרו לאוכלוסיה הערבית ולעובדים זרים, ועל כן לא מדובר בהפרת זכויות יוצרים.

 

לטענתה, התובעת הייתה בעלת הסכם עם התאחדות הכדורגל העולמית לפיו היא תשדר את המשחקים בעברית. אי לכך, שידור משחקים בשפה אחרת בישראל אינו עולה כדי הפרת זכויות יוצרים. כמו כן, הנתבעת הוסיפה וטענה כי שידור משחקי הכדורגל איננו יצירה העולה כדי יצירה מוגנת לפי חוק זכויות יוצרים.

 

בהתאם לפסיקה בנושא ווימבלדון


בית המשפט דחה אפוא את טענות ההגנה וקבע כי בהתאם לפסיקה דומה אשר ניתנה בבית המשפט העליון, ובה דובר על משחקי טורניר הטניס היוקרתי – ווימבלדון, גם שידורי ספורט הינם יצירה הנהנת מהגנת זכויות יוצרים. בפסק הדין נכתב כי למרות שההסכם היה לגבי שידורי המשחקים בעברית, שידורם בישראל גם בשפות אחרות מהווה הפרה של זכויותיה של התובעת.


זכות יוצרים מוגדרת בסעיף 1 לחוק זכויות יוצרים כזכות אשר עשויה לקום לגבי כל יצירה מקורית ספרותית, מוסיקלית, אמנותית ודרמטית. האם שידור חי של אירוע ספורט יכול להיות נושא לזכות יוצרים? בפסק הדין שעסק בווימבלדון נקבע כי משחקי הטניס בטורניר המפורסם הינם "יצירה דרמטית" לעניין חוק זכות יוצרים (למרות שלא מדובר ביצירה דרמטית לפי ההגדרה הקלאסית בחוק).


בבוא בית המשפט לפסוק את הפיצוי המתאים, נדרשה השופטת לאזן בין התביעה אשר עמדה על למעלה משלושה מיליון שקלים, לבין ההגנה אשר טענה כי מדובר במאה ועשרים כרטיסים בלבד. בסופו של היום, נפסק כי הפיצוי יקבע על בסיס 500 שקלים לכל אחד מ-2,500 הכרטיסים אשר נמכרו על ידי הנתבעת – דהיינו, מיליון ורבע שקלים.