האם בנה של קשישה הוא מעסיק עובדת הסיעוד בפועל?

קשישים רבים בישראל נעזרים בסיוע של מטפלים ומטפלות זרים. האם במקרים בהם מועסק עובד זר בתור מטפל לקשיש, נחשבים בני משפחתו של הקשיש כמעסיקיו בפועל של העובד? כיצד ניתן לבחון את התקיימותם של יחסי עובד מעביד בין המטפל לבני המשפחה? סוגיה זו הונחה לפתחו של בית הדין לעבודה.

התובעת, מטפלת זרה, טענה כי בנה של הקשישה בה טיפלה היה המעסיק שלה בפועל (ביחד עם חברת כוח האדם אשר העסיקה אותה והקשישה). הבן הנתבע טען כי הוא לא היה המעסיק של המטפלת, וכל שעשה היה למלא את חובתו כבן מתוך כיבוד הוריו.

לטענתו, הוא אמנם היה אחראי לקניות ולתשלומים השונים, לרבות שכרה של התובעת וחישוב זכויותיה, והוא אף חתם על הטפסים לבקשה להבאת עובדת זרה, אך לא הוא קבע את שיעור שכרה, תנאי העסקתה וכדומה. לטענתו, סוגיות אלו היו באחריותה הבלעדית של חברת הסיעוד, וזאת למרות שהוא שילם את השכר וערך את ההתחשבנות עם התובעת.

יחסי עובד מעביד בתחום הסיעוד, מהם?

ענף הסיעוד הינו ענף מיוחד אשר השאלה בנוגע ליחסי עובד מעביד בו הינה מורכבת. המעבידים הישירים של המטפלים הם הקשישים המטופלים. עם זאת, מדובר בקשישים אשר זקוקים לעזרה במשך מרבית שעות היממה, ואין הם יכולים לטפל בעניינים השוטפים, קל וחומר בתור מעבידים. בבוא בית הדין לעבודה לבחון את שאלת זהות המעסיק בענף הסיעוד, לא נבדקים המבחנים הרגילים בפסיקה. ההכרעה בתיקים אלו נגזרת על פי הערכה כוללת של הממצאים העובדתיים העומדים בפני בית הדין.

לדוגמא, ישנם מקרים בהם ממצאים מסוימים יובילו למסקנה כי מעורבותו של בן המשפחה לא חרגה מהפעולות המתבקשות באופן טבעי ממערכת יחסים בין בני משפחה. עם זאת, ייתכן ויהיו מקרים בהם ניתן לקבוע כי גם בין בן המשפחה לבין המטפל התקיימו יחסי עבודה. ראוי להדגיש, עם זאת, כי נקודת המוצא בסוגיות מעין אלה היא כי המטופל הוא המעסיק ועל כן לא ניתן לתבוע מימוש זכויות אלא כנגד המטופל או העיזבון.

במקרה דנן, בית הדין לעבודה קבע כי הבן לא היה מעסיקה של המטפלת בפועל. הבן אמנם שילם את שכרה של האחרונה ודאג לתשלומים שונים והתחשבנויות. עם זאת, הוא עשה זאת בנעלי אימו המנוחה ולא כמעסיק. זאת ועוד, לא הוכח כי התובעת ביצעה פעולות כלשהן לטובתו של הנתבע.