בית המשפט המחוזי קיבל את ערעורו של נהג אשר הורשע בגרימת מוות ברשלנות של עובר ברחם בגין תאונת דרכים לה גרם. מדובר בערעור אשר הוגש על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה במסגרתו הורשע הנהג בגרימת מוות ברשלנות. בית המשפט לתעבורה קיבל החלטתו בעקבות העובדה שבין פצועי התאונה הייתה גם אישה בהריון. האישה הובהלה לאחר התאונה לבית החולים, נאלצה לעבור ניתוח קיסרי דחוף (בשבוע ה-32), ותינוקה נפטר לאחר כ-14 שעות בבית החולים.

 

יש לכם שאלה?

פורום תעבורה

פורום מהירות מופרזת


הנהג טען כי הוא הורשע מכוח סעיף 304 לחוק העונשין הקובע כי הגורם ברשלנות למותו של אדם, דינו – מאסר שלוש שנים. לטענתו, סעיף 308 לחוק, אשר כותרתו "אדם – מאימתי", קובע כי אדם נחשב ככזה לאחר שיצא הוולד כולו חי מבטן אמו, בין שנשם ובין שלא נשם, בין שיש לו מחזור דם ובין שאין לו, בין שנכרת חבל טבורו ובין שלא נכרת. לדבריו, סעיף 308 מעניק הגנה מפורשת על "אדם" בהיותו "אדם" ומי שפוגע בו בהיותו "אדם". המערער טען כי לא כך לגבי מי שפוגע באדם בהיותו "עובר".


לטענת המערער, לשון החוק הינה ברורה ולא נאמר כי גם מי שפוגע ב"עובר" ימצא אחראי למותו של "אדם". קל וחומר הדברים אמורים בעניין זה כאשר, לטענת המערער, התינוק נפטר רק לאחר שעות ארוכות של אשפוז בבית החולים.


בית המשפט קיבל, כאמור, את הערעור ברוב דעות. בפסק הדין צוין כי הזיכוי נעשה מבחינה משפטית ועל בסיס הדין אשר נהוג כיום. בשולי פסק הדין נכתב כי לא מדובר בדין הראוי אלא בדין המצוי ואכן ההגנה על הערך המקודש של חיי אדם הייתה יכולה להצדיק מתן הגנה גם ליילוד. עם זאת, השופטים קבעו כי בעניין זה דבריו של המחוקק הינם מפורשים ואין לסטות מהם. שאר העבירות בהן הורשע המערער – נהיגה בפזיזות, גרימת נזק לאדם ולרכוש ברשלנות, נהיגה במהירות בלתי סבירה ואי שמירת רווח – נותרו על כנן.