אנשים רבים, בעיקר בני משפחה, מעבירים ביניהם נכסים ללא תמורה במהלך חייהם. לדוגמא, אב המעביר לבנו זכויות בדירה הרשומה על שמו, או שכנים בבניין המוכנים לוותר על חלקם ברכוש משותף לשם הרחבת דירתו של שכן אחר.
המשפט הישראלי מכיר בשלוש צורות להעברת מתנה – מיידית (מתנה ריאלית המקוימת מיד), התחייבות לתת מתנה (מתנה אובליגטורית לעתיד) ולאחר המוות (מתנה אשר איננה תקפה וזאת משום שהעברתה חייבת להיות במסגרת צוואה לפי חוק הירושה). מתנה היא פעולה משפטית במסגרתה מועבר נכס או ישנה התחייבות עתידית להעברת נכס, מאדם לאדם וללא תמורה. חוק המתנה, תשכ"ח-1968 הוא החוק המסדיר העברה או התחייבות זו מבחינה משפטית.
סעיף 5 לחוק המתנה קובע כי התחייבות לתת מתנה בעתיד תלויה במסמך בכתב. כמו כן, נותן המתנה יכול, לפי החוק, לחזור בו מהמתנה כל אימת שמקבל המתנה לא שינה מצבו לרעה בהסתמך על ההתחייבות העתידית. נותן המתנה יכול לחזור, לפי סעיף זה, גם במקרים בהם החזרה הינה מוצדקת. לדוגמא, ניתן לחזור ממתנה בעקבות התנהגות מחפירה כלפי נותן המתנה מצידו של מקבל המתנה.
התנהגות מחפירה, מהי?
המונח "התנהגות מחפירה", בניגוד לתנאי החזרה בשל הסתמכות על קבלת המתנה, הינו רחב יותר ומהווה למעשה זכות חזרה כללית וללא מגבלות. דהיינו, גם במקרים בהם נותן המתנה ויתר על זכויותיו בכתב, ואף אם מקבל המתנה כבר שינה את מצבו בהסתמך על המתנה, עדיין פתוחה עבור הנותן הדרך לחזור בו בגין התנהגות מחפירה.
הלכה פסוקה היא כי התנהגות מחפירה הינה מונח אשר יש להעניק לו פרשנות רחבה. פרשנות זו אמורה, לפי הפסיקה, להקל על המתחייב לתת מתנה כאשר מקבל המתנה לא נהג בו כראוי. מתנה, לאור מאפיינה, נגזרת מחובת תום הלב אשר מוטלת על המקבל. במילים אחרות, חובה על מקבל המתנה לנהוג כלפי נותן המתנה בכבוד, דרך ארץ, הכרת תודה ונימוס. התנהגות מחפירה איננה מפורשת על פי המשמעות הרגילה של הדברים, אלא בהתאם לנסיבות המקרה הספציפיות ולמערכת היחסים בין מקבל המתנה לנותן המתנה. לעניין זה, די בהתנהגות בלתי ראויה מצידו של המקבל בכדי להקים לנותן המתנה עילת חזרה.
נטל ההוכחה
הנטל להוכיח את קיומה של ההתנהגות המחפירה מונח על כתפיו של נותן המתנה. בית המשפט נזהר במקרים אלו ועליו לבדוק האם ההתנהגות המחפירה הנטענת לא נבעה, כולה או מקצתה, כתוצאה מהתנהגות מצידו של נותן המתנה בעצמו. במידה ויתברר כי נותן המתנה זכה ליחס מחפיר מצידו של מקבל המתנה, וזאת בשל התנהגותו שלו, לא תקום לו עילת החזרה מהמתנה.
דוגמא לפסקי דין
ניצול אהבה נכזבת למטרות עושק – בפסק דין אשר ניתן בבית המשפט העליון, בחנו השופטים מקרה של אלמן אשר התאהב בבחורה צעירה והקפיד להעריף עליה מתנות רבות. בין השאר, רכשה תובע עבור חברתו מכונית, חנות, דירה, תכשיטים וכדומה. כמו כן, בת הזוג אף משכה כספים רבים מחשבון הבנק של התובע, וזאת בשיעור של למעלה מחצי מיליון שקלים.
בית המשפט קבע כי הגבר היה כרוך אחר האישה והיה מוכן לתת לה כספים ורכוש ולו בשביל להיות בקרבתה. הגברת, לעומת זאת, ניצלה את חולשתו של המבקש בציניות רבה וקיבלה ממנו רכוש וכספים שהיו שלו, בדרך בלתי מוסרית בעליל. מדובר בהתנהגות מחפירה אשר מצדיקה השבת מרבית המתנות.
התדרדרות היחסים בין הצדדים – אחד המקרים המפורסמים ביותר מבחינת המשפט, בעניין החזרה ממתנה, הוא מקרה בין שכנים אשר הגיע לערכאות המשפטיות. מדובר בזוג צעיר אשר התיידד עם בעל ואישה מבוגרים אשר גרו בשכנות אליו. השכנים המבוגרים, בשל רצונם לסייע לזוג הצעיר וחסר האמצעים, הסכימו להרחבת הדירה של הזוג הצעיר על חשבון דירתם. במשך שנים לא עשה הזוג הצעיר שימוש בהתחייבות זו, למרות שהיה בידיו מסמך בכתב. במרוצת השנים, חלה התדרדרות של ממש במערכת היחסים בין הזוג הצעיר לזוג הזקן, והצדדים אף הגישו תלונות הדדיות במשטרה. בית המשפט העליון אשר בחן את זכותם של בני הזוג הצעיר לעשות, לאחר ההתדרדרות האמורה, שימוש בהתחייבות למתנה, קבע כי מדובר בהתנהגות מחפירה המצדיקה חזרה ממתן המתנה.
רצח נותן המתנה על ידי מקבל המתנה – במקרה קיצוני במיוחד אשר נדון בבית המשפט המחוזי בתל אביב, תבעו ילדיו של מנוח את השבתם של כספים אשר הועברו על ידי אביהם לבת זוגו מחוץ לנישואין, וזאת בשל הרשעתה של בת הזוג בהליך פלילי ברציחת המנוח. בת הזוג, מקבלת המתנה, ניסתה לטעון כנגד הכרעת הדין הפלילי אך לשווא.
"מיותר לציין כי בנסיבות אלה, כאשר מקבלת המתנה הורשעה ברצח המנוח, התמלאו דרישות סעיף 5(ג) לחוק הירושה. התוצאה היא כי חלה החובה להשיב את המתנה. המסקנה המתבקשת הינה כי דין ההתחייבות של המנוח ליתן מתנה, להתבטל", נכתב בפסק הדין.