בגץ 565/80 ג'ק אוונס נ' יהודית עציון


העותר והמשיבה נישאו בניו-יורק ב- .23.1.72העותר הוא אזרח ותושב ארצות-הברית, והמשיבה היא ישראלית, ששהתה שם לצורך לימודיה. ב- 29.9.72 נולד בנם היחיד יהונתן מיכאל.

 

בכל שנות נישואיהן התגוררו בני הזוג במדינת ניו-יורק, אם כי המשיבה טוענת, שהוסכם ביניהם שיעשו ביתם בארץ. לדבריה ביקרו כאן פעמיים ב-1973, אך העותר לא מצא עבודה, ובלית ברירה חזרה עמו לארצות-הברית.

 

העותר מכחיש כוונתו והבטחתו להשתקע בארץ. בין בני הזוג נתגלעו סכסוכים חמורים, וביום 25.5.77ניתן פסק-דין של גירושין בבית-משפט במחוז נסאו במדינת ניו-יורק. פסק הדין העניק את המשמורת של הבן למשיבה, כשהוא מפרט בפרטי פרטים את זכויות הביקור של העותר.

 

כן נפסקו מזונות לטובת המשיבה והבן וחולק הרכוש המשותף. האב עתר אלינו, שנחזיר את הבן לחזקתו, כשהוא מסתמך אך ורק על ההחלטה האחרונה של בית המשפט בג'ורג'יה מיום 25.6.80 המעניקה לו משמורת בלעדית על הבן.


האם יש לקבל את העתירה?


1. אם נידונה משמורתו של הילד בבית-משפט של מדינה זרה, ואותו בית-משפט נכנס לעובי הקורה והכריע במחלוקת העובדתית בין ההורים, לא ישים עצמו בית-משפט בארץ כערכאת ערעור על החלטת בית המשפט הזר ולא ידון עוד באותה מחלוקת, אלא במקרים יוצאי דופן.


2. אפילו שינוי בנסיבות המשמש עילה לדיון מחודש בעניין המשמורת, אינו מצדיק התערבותו של בית-משפט בישראל, אלא אם נתקיימו נסיבות מיוחדות.

 

בדרך-כלל אומרים לצדדים, שיואילו לשוב ולהתדיין באותו בית-משפט שכבר דן בעניין. מדיניות משפטית כזאת מתישבת לרוב עם טובת הילד, שהרי אותו בית-משפט זר מצוי במקום ששימש מרכז חייו ומקום מגורי המשפחה בטרם התפרקה, ושם מצויות הראיות הטובות ביותר והאמצעים היעילים ביותר לבדיקת העניין. מדיניות כזאת יש בה גם גורם העשוי הרתיע הורים מפני מעשי חטיפה, ואין צריך לומר שאף זו מטרה רצויה.


3. במקרה דנן, אין חולק, כי עניין המשמורת של הילד, שבו ביהמ"ש דן, כבר נדון בארצות-הברית, אך בשל התסבוכת המיוחדת של המקרה הזה קיימת היום מחלוקת עובדתית חדשה שיש לה גם השלכות משפטיות. המשיבה טוענת, כי בידיה המשמורת החוקית של הילד על-פי החלטת בית המשפט בניו-יורק, שדן בעניין ביסודיות מרבית, התרשם מאישיותם של שני ההורים ופסק חד-משמעית, כי מקום הילד אצלה.

 

האב, לעומתה, טוען, שאותה החלטה כבר שבקה חיים לכל חי, וכי ההחלטה התקפה היחידה היא זו של בית המשפט בג'ורג'יה המעניקה לו משמורת בלעדית של הילד.


4. אין מקום להכריע במחלוקת בבית המשפט הזה הדן על פי תצהירים בלבד, ואין בידו הכלים והאמצעים לבדוק העניין לעומקו ולהגיע למסקנה, שהיא הרת-גורל הן לילד והן לכל אחד משני ההורים. טובת הילד דורשת שעניין משמורתו השנוי במחלוקת בין הוריו, יידון בישראל, וכי על-כן צריכה העתירה להידחות.


5. נימוקים נוספים לדחיית העתירה: אין זה רצוי, שביהמ"ש יכריע במחלוקת בדבר סמכותו של בית המשפט בג'ורג'יה. בנוסף, במקרה שלנו הוכיח האב פעמיים שהוא מסוגל לחטוף את הבן ואין לבטל במחי-יד את חששותיה של המשיבה, שאם יוחזר הבן לעותר ייעלם יחד אתו למדינה כלשהי ואולי היא לא תגלה אותו עוד לעולם, אמנם גם האם באה הנה בלי למסור הודעה לעותר, אולם נראה שעכשיו משהשתקעה בקיבוץ אין סכנה רצינית שתעלים את הילד מאביו.


לסיכום,

 

יש לדחות את העתירה. אין זה רצוי שביהמ"ש ידון בשאלת סמכותו של ביהמ"ש בחו"ל. בנוסף, לא ניתן להכריע במחלוקת לעניין המשמורת על פי תצהירים בלבד מבלי שיש לביהמ"ש את האפשרות לדון בעניין לעומקו.