רצ"ב פסק דין שניתן ע"י שופט בימ"ש לענייני משפחה בקריות ניצן סילמן, העוסק בתביעה רכושית למתן פסק דין הצהרתי שיצהיר על זכות אשה במחצית בית המגורים ותביעת הבעל לסילוק יד האשה-התובעת והילדים מדירת המגורים ולקבלת דמי שימוש ראויים בגין מגוריהם בה.


הצדדים מתגוררים בבית בן 2 קומות על קרקע, אשר נרכשה בשנת 95, ורשומה על שם הנתבע. לטענת הנתבע, נרכשה הקרקע באמצעות כספים שהעבירה לו משפחתו המתגוררת בעזה במתנה, ובאמצעות כספים אלה גם נבנה בית המגורים על הקרקע ומשכך הוא הבעלים היחיד של הקרקע והבית שעליה.


לטענתו, חוק יחסי ממון מחריג מכלל הנכסים שלאיזון, נכסים אשר נתקבלו במתנה, ולפיכך, כספי המתנה ותמורתם (לעניין זה הנכס), אינם ברי איזון.


לעדות התובעת הגיע הנתבע לקשר הנישואין כשהוא חסר כל, וכי רכשה את המקרקעין נשוא המחלוקת בסיוע משפחתה, ובנתה את בית המגורים מכספיה ומכספי המשכורות של ילדיה, אשר עבדו מאז היותם בני 10.


השופט ציין כי מאז נפתח הפתח, לסטות מאותם חריגי חוק יחסי ממון, הלכו בתי המשפט למשפחה והחילו כללי האיזון, גם על נכסים אשר במהותם היו חיצוניים וכן כי לא כל נכס "חיצוני" יאוזן" ומנגד ברי כי הדין רחב דיו על מנת לאפשר תיקון העוול, ואזכר את המבחנים לכך.


השאלה היא כוונת הצדדים וציפייתם הלגיטימית, מהלך הנישואין; אינטרס הסתמכות הצדדים על נכס כזה או אחר שישמשם כקורת גג, כעתודה, או כמשענת לעתיד, וכיבוד ה"רצון הנחזה" של הצדדים.


השופט קבע כי מנסיבות התיק עולה, כי הגם שמקור כספי המגרש והבניה הנו בנתבע ומשפחתו בלבד, הרימה התובעת הנטל הנדרש, בנסיבות המיוחדות של הצדדים המיוחדים, והצליחה להראות כי היתה כוונה לשיתוף בפועל בנכס, (על משמעותה בהלכת "אבו רומי" שפורטה במסגרת פסה"ד), ומשכך הנכס הנו משותף, ונכלל במסת הנכסים שלאיזון.


תמ"ש 4701-06-09

 

 


עודכן ב: 14/02/2011