ניסיון אימוץ קטין שלא כחוק על ידי זוג ידועים בציבור

תפ 4833/08 מ"י נ' לאה טיבי

על פי כתב האישום המתוקן הנאשמים הינם תושבי אילת ותיקים ובני זוג ידועים בציבור. מאיומי פאטאסיל היא אזרחית הפיליפינים, אשר התגוררה בישראל והרתה לפני חודש יוני 2008, עת התגוררה בתל אביב.

במהלך חודש יוני 2008, עת נודע לנאשמת דבר הריונה של מאיומי ועל רצונה למסור את הוולד לאימוץ, דאגה הנאשמת להטיס את מאיומי לאילת ולהיפגש עימה בכדי לבחון את אפשרות אימוץ הוולד.

הנאשמת לקחה את מאיומי לבדיקות הריון אצל רופא נשים באילת, ולאחר שתוצאות הבדיקה לא העידו על בעיות כלשהן, סיכמו הנאשמים עם מאיומי כי זו תיתן להם להחזיק בוולד ולגדלו כאילו היה שלהם, ובתמורה תעבוד מאיומי בשירות הנאשמים שלושה חודשים עד הלידה בהם תשתכר סך של 5000$ לחודש, ולאחר הלידה ירכשו הנאשמים עבורה כרטיס טיסה לפיליפינים.

סמוך למועד הלידה המשוער, עברה מאיומי להתגורר באילת במימון הנאשמים, שלמען הסר כל חשד הציגו אותה בפני אחרים כמי שנושאת ברחמה את ילדו של הנאשם, כתוצאה מקשר רומנטי שהיה ביניהם.

בהגיע מועד הלידה לקחו הנאשמים את מאיומי לחדר הלידה וליוו אותה בכל תהליך הלידה ולאחריו. התנהגותם של הנאשמים עוררה את חשדם של חברי הצוות הרפואי בבית החולים והללו פנו למשטרה.

האם יש להרשיע את בני הזוג?

1. סעיף 71א (ב) לחוק העונשין מסמיך בית משפט אשר מצא כי נאשם ביצע עבירה להימנע מהרשעתו ולהשית עליו צו שירות לתועלת הציבור בלא הרשעה. הוראתו של סעיף 71א (ב) מהווה חריג לכלל. הלכה פסוקה היא כי משהוכחה אשמתו של נאשם הכלל הוא שיש להרשיעו בדין.

2. בשורה של פסקי דין קבע בית המשפט העליון את העקרונות לתחולתו של חריג זה, ואת הקריטריונים אותם על בית המשפט לשקלל בבואו להכריע בסוגית ההימנעות מהרשעה.

בקריטריונים אלה בין היתר ניתן למצוא את מידת הפגיעה של ההרשעה בסיכויי השיקום של הנאשם, חומרת העבירה והאיזון בין האינטרס הציבורי שבהרשעת נאשם לבין נסיבותיו המיוחדות של המקרה ושל הנאשם כגון: האם עסקינן בעבירה ראשונה, יחסו של הנאשם לעבירה ונטילת אחריות, האם מדובר במעידה חד פעמית והשפעת ההרשעה על עבודתו ועל עתידו של הנאשם.

3. במקרה שבפני מדובר בביצוע של עבירה חמורה ביותר ונסיבות ביצועה חמורות אף הן. הנאשמים, בשל רצונם העז לילד ועל רקע המצב הרפואי בו נתונה הנאשמת, החליטו לעקוף את המערכת המוסדרת של האימוץ במדינת ישראל ולאמץ להם ילד "באופן פיראטי".

המחוקק הסדיר את כל נושא האימוץ במדינת ישראל בחוק האימוץ בו נקבעו, ולא בכדי, תהליכים קפדניים וקריטריונים נוקשים, שנועדו להביא לתוצאה של הליך אימוץ מסודר אשר לוקח בחשבון את מכלול האינטרסים כשבראשם טובת הילד המועמד לאימוץ.

4. בנסיבותיו של המקרה הנדון, טענת ב"כ הנאשמים כי הרשעה בדין תפגע בעתידה של הנאשמת באופן שלא תוכל עוד לאמץ ילד באופן חוקי – הינה בבחינת היפכא מסתברא. אי הרשעה משמעותה, בין היתר, הצהרה ערכית מוסרית של בית המשפט לגבי נורמות ההתנהגות של הנאשמים שעניינם נידון בפניו. בנקודה קריטית זו של שמירת רף גבוה של אחריות מוסרית כשלו הנאשמים ומבקשים הם כי בית המשפט יכשיר את הכשל המוסרי ע"י אי הרשעתם בדין.

לכלל השיקולים הנוגעים לעניין אי ההרשעה, בנסיבותיו של התיק שבפני מתווסף אינטרס ציבורי מיוחד, שעניינו דרישה לרף התנהגות נורמטיבי גבוה במיוחד, של מי שמתעתד לאמץ קטין ובדרישה גבוהה זו לא עמדו הנאשמים וחטאו.

5. אשר לטענה כי הרשעה בדין תפגע בעבודתה של הנאשמת כאשת עסקים בעלת שם טוב, לא התרשם ביהמ"ש כי מדובר בפגיעה כמו פיטורין או שלילת האפשרות מלעסוק במקצועה. עיסוקה של הנאשמת הינו בתחומי השוק החופשי, היא מוערכת מאוד בעיני מעסיקיה והרשעתה בדין לא תעלה או תוריד בעניין זה.

מכל מקום לא הובאו כל ראיות לפגיעה קונקרטית במקום העבודה והטענה בדבר פגיעה בשמה הטוב של הנאשמת הינה כללית ולא ממשית. דברים אלו יפים גם לאפשרות בדבר פגיעה במקום עבודתו של הנאשם הואיל והוא בעלים של עסק פרטי מסוג של מספרה.

6. העובדה שלשני הנאשמים אין עבר פלילי, איננה נסיבה יוצאת דופן ואין בכך די כדי לקבוע כי במקרה דנן, על אף שמדובר באירוע חד פעמי, ניתן לוותר על ההרשעה של הנאשמים מבלי שיפגע האינטרס הציבורי.

לסיכום,

נסיבותיהם האישיות של הנאשמים אינן גוברות במשקלן על האינטרס הציבורי שבהרשעתם. באיזון בין שני אלמנטים אלו הגיע ביהמ"ש לכלל מסקנה כי חומרת העבירה ונסיבות ביצועה הכריעו את הכף להרשעת הנאשמים.