הרכב שופטי ביהמ"ש המחוזי בחיפה, בראשות האב"ד עודד גרשון והשופטים אלכס קיסרי ותמר שרון נתנאל , דחה את שני הערעורים שהוגשו ע"י הנאשמים שמשון (יליד 1946 ) ושאול (יליד 1940) קרליץ מקריית ביאליק, על הכרעת דינם וגזר דינם וכן את ערעור המדינה על זיכויים מחלק מהעבירות ועל קולת עונשם, בפרשת ייצור העתקה ומכירה של מאות אלפי כותרים מפרי זכויות יוצרים בחברה שהינה- מפעל לייצור תקליטורים באזור תפן , ובה שמשו כמנהלים.


רקע:


בימ"ש השלום הרשיע את הנאשמים בעבירות שיוחסו להם בכתב האישום המתוקן בקובעו כי בתקופה שבין השנים 1996-1999 הפרו שמשון ושאול בהיותם מנהלים בחברה, די. סי. די. יצרני תקליטורים בע"מ (בפירוק) ,שהינה מפעל לייצור תקליטים, את זכויות היוצרים לגבי 80 כותרים (מתוך 134) וכי בחברה יוצרו, תוך הפרת זכויות יוצרים, מאות אלפי כותרים בהם הופרו זכויות היוצרים, "אולם חלק מהתקליטורים (אין מדובר בכותרים) יוצרו ללא מודעות הנאשמים לייצורם ויוצרו ביוזמת עדת המדינה ליאת, כשאת התמורה "שלשלה" לכיסה".

 

לצורך יצור התקליטורים הביאו הלקוחות לחברה פילמים ומסטרים (יצירות מוסיקליות הנתונות לזכות יוצרים) , כאשר המסטרים נשלחו למפעלים אחרים על מנת לייצר את הסטמפרים (המאפשרים ייצור המוני של תקליטורים מסוג CD AUDIO במפעל).

 

נקבע כי הוכח מעבר לספק סביר שהוחזקו בחברה פילמים שהינם חומרים מהם יוצרו בחברה תקליטורים מפרים שזוהו על-ידי העדים שעבדו בחברה וכי אקו"ם לא נתנה רישיון לייצרם.


בית משפט השלום קבע כי מהעדויות עולה כי יוצרו בחברה הנאשמת כמויות מסחריות של תקליטורים וכי הנאשמים לא בדקו שיש למזמינים זכויות יוצרים בתקליטורים. מחמת הספק קבע ביהמ"ש שמתוך אלפי התקליטורים שהוכח שיוצרו בחברה תוך ביצוע העבירות המיוחסות לנאשמים בכתב האישום, חלק מכמות הייצור בוצע ללא ידיעתם.

 

העונשים שנגזרו על הנאשמים בבימ"ש השלום הינם: על הנאשם מס' 1 (שמשון) ששימש כמנכ"ל החברה בעת בצוע העבירות, נגזרו 6 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות;12 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של 3 שנים וקנס בסך 200,000 ₪ או 12 חודשי מאסר תמורתו;


על הנאשם מס' 2 (שאול) ששימש כמנהל בחברה נגזרו :4 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות; 6 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של 3 שנים וקנס בסך 120,000 ₪ או 7 חודשי מאסר תמורתו.


על החברה נגזר קנס בסך 250,000 ₪ אולם לא הוגש ערעור מטעמה.

האב"ד בביהמ"ש בשבתו כבימ"ש לערעורים , השופט גרשון קבע לעניין הכרעת הדין המרשיעה בין היתר, כי בימ"ש השלום הסיק את ידיעת המערערים משורה של ראיות נסיבתיות ואחרות וממצאיו מבוססים כדבעי ואין מקום להתערב בהם. משום כך ערעוריהם של שאול ושמשון על עצם הרשעתם נדחו ע"י הרכב השופטים.


כך גם לעניין ערעור המדינה על זיכויים , עת דחה השופט את טענתה כי כותרים מסויימים יוצרו על-ידי הנאשמים, בידיעתם ותוך הפרת זכויות יוצרים בהם ולא היה מקום לזכותם מעבירות אלה, בקובעו, כי אין ביהמ"ש שלערעור נוטה להתערב בקביעת ממצאים עובדתיים של הערכאה הראשונה אלא במקרים חריגים.

אשר לגזה"ד ציין השופט גרשון את הדברים הבאים: "למרבה הצער הפכו העבירות של פגיעה בזכויות יוצרים למכת מדינה. אמצעי ההעתקה הטכנולוגיים נעשים קלים וזמינים והם מאפשרים העתקה בקלות רבה, בהיקף רחב ובאיכות גבוהה.

 

מדובר בתופעה רחבת היקף ששומה על הרשויות המופקדות על אכיפת החוק לפעול למיגורה ביד קשה ותקיפה. למותר לציין שכתוצאה מן הפגיעה בזכויות היוצרים נגרם נזק כבד לציבור היוצרים המשקיעים מכישרונם, ממרצם, מזמנם ומממונם ביצירותיהם, ולאחר מכן באים אנשים כדוגמת הנאשמים שלפנינו וחומסים וגוזלים מן היוצרים את פרי עמלם.

 

תחת שהיוצרים ייהנו מהצלחת יצירותיהם, קוטפים העבריינים מפירי הזכויות את הפירות.בעבירות הנדונות כאן יש, לבד מרמיסתן הגסה של זכויות הקניין הרוחני של בעלי הזכויות (המלחינים, המשוררים והפזמונאים, ובעלי זכויות ההקלטה), גם פגיעה חמורה בשמה הטוב של מדינת ישראל שבשטחה מבוצעות העבירות וההקלטות המפרות.

 

על שום כך שומה על בית המשפט להקשיח את לבו בעת שהוא גוזר עונשים על עבירות של פגיעה בזכויות יוצרים. העונש הראוי בגין העבירות בהן עסקינן, במיוחד כשמדובר בהיקף רחב של עבירות, כמו בענייננו, הוא מאסר משמעותי ביותר לריצוי בפועל" .


השופט הוסיף כי בנסיבות העניין, העונשים שהוטלו על הנאשמים הם עונשים קלים ביותר ביחס לחומרת העבירות שנעברו והיקפן. למעשה, אלמלא חלוף הזמן הרב למן ביצוע העבירות ועד היום ראוי היה לדון כל אחד מן הנאשמים לתקופת מאסר משמעותית לריצוי בפועל, לבד מקנס ומאסר על תנאי.

 

ברם, הכלל הנקוט בידי ביהמ"ש מימים ימימה שהענישה היא אינדיבידואלית, ו בית המשפט משתדל להתאים את מידת העונש למידתו של הנאשם ומכלול נסיבות העניין. כך תמיד וכך גם במקרה זה.


השופט הוסיף כי לאור גילם של הנאשמים (שמשון יליד 1946 ושאול יליד 1940); לאור הזמן הרב שחלף למן ביצוע העבירות ועד להגשת כתב האישום (בשנים 1996-1999) ועד להגשת כתב האישום (בשנת 2002); לאור הזמן הרב שחלף עד למתן הכרעת הדין וגזר הדין (הכרעת הדין ניתנה ביום 8.9.2008 וגזר הדין ניתן ביום 24.11.10); לאור מצבם הכלכלי והבריאותי של הנאשמים, כפי שנקבע על ידי בית המשפט השלום; ולאור העובדה שאין לנאשמים הרשעות קודמות, לאור כל אלה, נראה שלמרות שהעונשים שהוטלו על הנאשמים הם קלים עד מאוד ביחס לחומרת העבירות שעברו, אין מקום להתערב בגזר הדין ולהחמיר בעונשים. ממילא, לאור האמור לעיל, מובן שאין מקום להקל בעונשם .


השופטים קיסרי ושרון נתנאל הסכימו לחוות דעת האב"ד גרשן ומשכך נדחו שלושת הערעורים.


עפ 7065-01-10