ת"א 2050/80 גולייט יוהנה שער נ' יצחק שער
תביעה למזונות, מדור שליום ומשמורת על קטינות, אשר הוגשה על-ידי אשה בשמה ובשם שלושת בנותיה נגד בעלה - אבי בנותיה. לטענת הבעל אין הוא חייב לשלם מזונות לאשתו באשר היא משתייכת לקהילה יהודית משיחית ובכך עוברת היא על הדת.
אשר לחבותו לזון את שלושת בנותיו - לא התכחש לה אך טען שיכולתו הכספית היא מצומצמת. אשר לעתירת אשתו בדבר מדורה השליו, טען כי אינו מפריע למדורה השליו בדירתם המשותפת, מעולם לא נהג באלימות כלשהי כלפי אשתו ובנותיו ואין מקום למתן צו המניעה או ההפרדה המבוקש נגדו.
אשר לעתירת אשתו למשמורת על שלושת בנותיו, התנגד שזו תינתן בידיה וטען כי יש לשלול את המשמורת מידיה באשר השתייכותה לכת המתקראת "יהודים למען ישו", גורמת לסיבוכים נפשיים לבנותיו, מה גם שבמשך השנים שהאשה משתייכת לכת זו עשתה להסתת בנותיה נגד הדת היהודית ואף החלה לשתף בנותיה בפעילויותיה בכת.
האם יש לקבל את התביעה?
טענה של "עובר" או "עוברת על דת" נמנית על העילות המוכרות על-ידי הדין העברי כמצדיקות תביעה לגירושין. זוהי עילה הדדית העומדת גם לגבר וגם לאשה.
אין שום אסמכתא המכירה בטענה זו כעילה להפטר אוטומטי של בעל מחובתו לזון אשתו, עוד בטרם הוכרה על-ידי בית-דין מוסמך כעילה המצדיקה בעל לגרש אשתו בעל-כורחה.
נכונה היא העובדה, כי יש והאשה תפסיד כתובתה ובשל כך גם זכותה למזונותיה, כשיימצא שעברה על הדת, אולם זאת אך ורק לאחר שבית-הדין המוסמך יכיר בעילה זו ויצווה על גירושין, אולם גם אז לא באופן אוטומטי וכפועל יוצא מקביעת מעמדה כ"עוברת דת", אלא רק ובמידה וישתכנע בית-הדין כי האשה הותרתה כדין ועל אף ההתראה המשיכה בסורה.
כי אם לא התרה בה בעלה, יש ותחויב בכל זאת לקבל גט, אבל לא תפסיד כתובתה, ומכאן שגם לא תפסיד מזונותיה. זהו המצב המשפטי על-פי ההלכה גם במקרה שהאשה "עוברת על דת משה" ובין ש"עוברת על הדת היהודית.
מתי תיחשב אשה כעוברת על דת? - היא תיחשב ככזאת כאשר התנהגותה, בחיי הנישואין שלה עם בעלה, היא כזאת שאין לדרוש מבעלה שימשיך בחיים משותפים עמה והוא, רשאי לתבוע גירושה. המבחן הוא אם כן:ב האם התנהגותה אכן מגיעה לדרגה שמצדיקה לגרשה בעל-כרחה והרי רק בידי בית-הדין הרבני נתונה הסמכות להחליט על-כך.
התנהגות אישה שאינה מגיעה לדרגה המצדיקה לחייבה לקבל גט לא תגדירה כ"עוברת על דת" ומשום כך אין להעלות על הדעת שבית-המשפט אזרחי, אשר לא בידיו נתונה הסמכות לחייב אשה בקבלת גט, יהיה זה אשר יקבע אם דרגת התנהגותה מצדיקה גירושה.
כל עוד אין בידי הבעל הכרעה של בית-דין מוסמך שקובעת כי אשתו אכן עוברת היא על דת ובשל מעשיה אלה היא מפסידה כתובתה ומזונותיה והוא רשאי לגרשה - אין לקבל טענתו כי הוא פטור מלזון אשתו.
אם אכן יקבע בית-הדין הרבני שהאשה היא "עוברת על דת" והנתבע רשאי לגרשה ללא כתובתה ומזונותיה, הרי גם אם חוייב במזונותיה על-ידי בית-משפט זה, זכאי יהיה לדרוש הפסקת החיוב, אך אם ייקבע שאיננה "עוברת על דת" ומכאן שלא מפסידה מזונותיה, מה יהיה על התקופה שנשללו ממנה מזונותיה על-סמך ההכרעה "הזמנית" של בית-משפט זה?
אשה המכשילה בעלה על-ידי זה שביודעין מביאה אותו לעבירות על דיני הדת כגון שמאכילה אותו טריפות או מאכלים אסורים אחרים ביודעה שהמאכלים אסורים ובאמרה שהם כשרים או כגון שנזדווגה עמו בעת נידתה, בהעלימה ממנו, ביודעין את מצבה וכו' - תיחשב כאשה "העוברת על דת משה"; אשה העוברת על מנהגי הצניעות ומתנהגת בדרך פריצות או מפריעה בדרך מכוונת את חיי המשפחה המשותפים והתקינים עם בעלה או מזלזלת בהם בהתמדה בכוונה רעה וביודעין - תיחשב כאשה עוברת על "הדת היהודית".
כדי לקבל טענה של עוברת על "דת משה" או "דת יהודית" מפי הנתבע שטוען כי השתייכות אשתו לקהילה המשיחית מחבלת בחיי המשפחה ומרגיזה אותו - צריך הנתבע להוכיח לבית-המשפט כי אורח חייו, אישיותו ומנהגיו הם כאלה שבאופן אובייקטיבי מצדיקים תגובתו הנ"ל באופן המצדיק אותו להשתחרר מאשתו זו ולגרשה אף בעל כרחה.
לא מספיקה טענתו הסובייקטיבית של הבעל שבגלל השתייכותה לקהילה הנ"ל אינו יכול עוד להמשיך בחייו המשותפים אתה, כי הרי אם תתקבל טענתו תגרור אחריה סנקציה חמורה של שלילת מזונות אשתו, שעדיין נשואה לו.
לסיכום,
כל עוד אין בידי הבעל הכרעה של בית-דין מוסמך שקובעת כי אשתו אכן עוברת היא על דת ובשל מעשיה אלה היא מפסידה כתובתה ומזונותיה והוא רשאי לגרשה - אין לקבל טענתו כי הוא פטור מלזון אשתו. זאת ועוד, במקרה דנן, אין מקום לשלול מהאישה זכותה למזונותיה בשל עצם השתייכותה לקהילה המשיחית היהודית.
.jpg)
-min(2).jpg)
