ע"א 380/76 חוה גנזל נ' כונס הנכסים הרשמי


בשנת 1970 יצא צו קבלת נכסים נגד המערערת, והיא הוכרזה בתור פושטת-רגל. עוד באותה שנה הגישה המערערת-החייבת בקשת שחרור. ממימוש רכושה של פושטת-הרגל נתקבל אצל הנאמן סך 21,500 ל"י.

 

מתוך זה שילם הנאמן במלואם את חובות בני-דין-קדימה, ולשאר הנושים שילם 9% בלבד. ביום 10 ביוני 1971 הורה בית-המשפט המחוזי ליתן למערערת שחרור מותלה או מותנה, לאמור, הורה לה לשלם סך 150 ל"י למשך 48 חודש, החל ביום 10 ביוני 1971, ועם תשלום סכום זה, של 7,200 ל"י, תקבל שחרורה.

 

ביום 2 במרס 1975, ביקש כונס הנכסים הרשמי לשנות את תנאי השחרור, באופן שהחייבת תשלם לפחות 25% מחובותיה הרגילים, וכאשר עם תום התקופה הנ"ל של ארבע שנים ביקשה המערערת לקבל את שחרורה הסופי, היא נתקלה בהתנגדותו של כונס הנכסים הרשמי.

 

הלה טען, כי המערערת קיבלה בשנת 1971 את השחרור המותלה על-סמך העובדה שאין לה כל תעסוקה שהיא, אך עם קבלה את השחרור המותלה התחילה לעבוד והיא מנהלת כיום עסק לקוסמטיקה.

 

בית-המשפט המחוזי לא נתן למערערת את השחרור הסופי המבוקש, ואילו לבקשתו של כונס הנכסים הרשמי הוא נעתר, חייב את המערערת להגיש לו דו"ח ולהתייצב לחקירה עליו. מכאן הערעור.


האם יש לקבל את הערעור?


1. כל בית-משפט בר-סמך בפשיטת-רגל רשאי לבטל או לשנות צו שנתן. לשון אחרת:נ צו שיצא מבית-המשפט בעניני פשיטת-רגל לעולם אינו סופי כפסק-דין של בית-המשפט בענין אזרחי רגיל.


2. אכן ברשות זו ישתמש בית-המשפט בזהירות, שכן יש בכך משום יוצא-מכלל מעשה-בית-דין, אבל הסמכות נתונה בידו.


לסיכום,

 

כל בית-משפט בר-סמך בפשיטת-רגל רשאי לבטל או לשנות צו שנתן.