שאלת חינוך ילדים וסמכות בית דין רבני לדון

בגץ 6012/96 ורד גרייבר נ' ביה"ד הרבני האזורי באשדוד

העותרת והמשיב היו נשואים. לבני הזוג נולדו שני ילדים. אורח החיים במשפחה היה חילוני. משחזר המשיב בתשובה, נתדרדרה מערכת היחסים שבינו ובין העותרת. או אז הגישה העותרת, בשמה ובשם הילדים, תובענה לבית המשפט המחוזי ל"מזונות, דמי טיפול, החזקת ילדים ודרכי חינוכם".

תובענה זו הוגשה ביום 17.2.94, וביום 2.5.95 נתן בית המשפט המחוזי את פסק-דינו, ובו קבע, בין היתר, כי הילדים יהיו בחזקת אימם.

לאחר הגשת התובענה לבית המשפט המחוזי, הגיש המשיב לבית הדין הרבני "תביעת גירושין וחלוקת הרכוש המשותף", נגד העותרת. עיקר טענתה של העותרת היא, כי בית הדין הרבני נתן את פסק הדין בחוסר סמכות.

לטענה זו שלושה ראשים:ו הראש האחד הוא, כי שאלת חינוכם של הילדים נמסרה לראשונה לבית המשפט המחוזי, ואילו תביעת הגירושין הוגשה על-ידי המשיב לבית הדין הרבני רק לאחר מכן. ראשה השני של טענת העותרת הוא, כי המשיב לא כרך בתביעת הגירושין שהגיש את שאלת חינוכם של הילדים.

האם יש לקבל את העתירה?

1. ברור הוא כי המשיב לא העלה כלל בתביעתו לבית הדין הרבני את נושא חינוכם של הילדים. עניינה של תביעה זו, הן על-פי כותרתה והן על-פי תוכנה, אך ורק בגירושין ובחלוקת הרכוש המשותף. במהלך ההתדיינות הגיעו העותרת והמשיב להסכם גירושין, ובו הסכימו כי נושא החזקת הילדים יידון אף הוא בבית הדין הרבני.

משכך, לא ניתן לומר כי לבית המשפט המחוזי "סמכות נמשכת" לדון בהחזקת הילדים. אולם מכך עדיין לא עולה המסקנה כי לבית הדין הרבני גם הסמכות לדון בשאלת חינוכם של הילדים, שכן החזקת ילד אינה כוללת את נושא חינוכו.

2. מכאן, שאף בהנחה כי ניתן לכרוך בתביעה לגירושין גם את נושא חינוכם של ילדים, צריכה כריכה זו להיות במפורש ובמפורט. רק אמירה מפורשת ומפורטת בכתב תביעה של גירושין תקנה לביה"ד הרבני סמכות (אלא אם הסכימו הצדדים הנוגעים בדבר לשיפוטו של בית הדין הרבני, כדבר סעיף 9לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין)).

לסיכום,

יש לקבל את העתירה. במקום שלא כל הצדדים הנוגעים בדבר הסכימו לשיפוטו של בית הדין הרבני – ואף לא הייתה כריכה – ייוותר נושא החינוך בשיפוטו של בית-המשפט המחוזי.