בע"ם 5794/03 פלוני נ' פלוני
המערערת והמשיב, בני העדה הנוצרית-קתולית, נישאו בשנת 1980. עם נישואיהם עברה המערערת להתגורר בדירה בה התגורר המשיב בתמורה לתשלום דמי מפתח ודמי שכירות (משנת 1976).
לזוג נולדו שלושה ילדים (בשנים 1981, 1984 ו- 1985). הדירה בה התגוררו השניים הינה הקומה הראשונה בבניין בן שתי קומות אשר שוכן על חלקה בעיר חיפה (להלן: החלקה). הבעלות על החלקה נרכשה במקור על ידי סבו וסבתו של המשיב.
במרוצת השנים הועברו רבע מהזכויות בחלקה לאביו של המשיב. האב הוריש (בשנת 1987) את זכויותיו לאם המשיב, המתגוררת בקומה השנייה, תוך שהוא מורה בצוואתו על העברתן למשיב עם פטירת היורשת.
סבתו של המשיב, אשר נפטרה בשנת 1988, ציוותה להעביר רבע נוסף מכלל הזכויות בחלקה למשיב. ואכן, המשיב רשם את זכויותיו מכוח צוואת סבתו במרשם המקרקעין. במהלך נישואיהם, ובעקבות לידת ילדי בני הזוג, ביצעו המערערת והמשיב שיפוצים מקיפים בדירתם שכללו הוספת חלק מקומת הקרקע לדירתם.
משעלו יחסי בני הזוג על שרטון עברה המערערת, עם ילדיה, להתגורר בנפרד מחוץ לחיפה. היא הגישה תביעה לפירוד ולמזונות לבית הדין הפטריאכלי הלטיני.
בית הדין הצהיר בפסק דינו על פירוד בין בני הזוג. בסמוך לכך הגישה המערערת תביעה לבית המשפט לענייני משפחה ובה עתרה להצהרה על זכויותיה במחצית מזכויותיו של המשיב בחלקה. זאת הן מכוח הסדר איזון המשאבים המצוי בסעיף 5 לחוק יחסי ממון והן מכוח הילכת השיתוף בנכסים.
האם החלטה שיפוטית לפירוד בין בני זוג המשתייכים לעדה הנוצרית-קתולית שקול כנגד "פקיעת הנישואין עקב גירושין" לעניין הוראת סעיף 5(א) לחוק יחסי ממון בין בני זוג?
1. המערערת והמשיב נישאו לאחר כניסתו לתוקף של חוק יחסי ממון. הם לא ערכו הסכם ממון. במצב דברים זה חוק יחסי ממון מסדיר את יחסי הממון בין הצדדים (סעיף 3א). סעיף 5(א) לחוק יחסי ממון קובע: "עם פקיעת הנישואין עקב גירושין או עקב מותו של בן-זוג (להלן – פקיעת הנישואין) זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שוויים של כלל נכסי בני הזוג...".
2. כידוע, הדין האישי של בני העדה הנוצרית-קתולית אינו מכיר בגירושין. עם זאת, הדין הקאנוני מכיר ב"פירוד" מסיבה מוצדקת. הפירוד יכול שיהא זמני ויכול שיהא קבוע. הפירוק הקבוע מפרק את הקשר, הלכה למעשה, בין בני הזוג. בני הזוג אינם מחוייבים ואינם זכאים לחיי אישות משותפים. עם זאת, הם נשארים נשואים זה לזה. הם אינם יכולים להינשא לאדם אחר. איסור הניאוף ממשיך לחול עליהם.
3. פרט לעניין המזונות, אין הדין הקאנוני מסדיר את יחסי הממון בין בני הזוג. הבעלות ברכוש נקבעת על פי הדין האזרחי. על רקע זה ניתן לקבוע כי פירוד זמני בין בני זוג קתולים, בוודאי אינו מהווה "פקיעת הנישואין עקב גירושין". גדר הספיקות היא אם הפירוד הקבוע נופל למסגרת זו.
4. חוק יחסי ממון בא להסדיר את המשטר הקנייני בין בני זוג נשואים. הסבר זה נועד להגשים שלוש מטרות עיקריות: ראשית, הסדרה שיוויונית של ההיבט הרכושי בחיי בני הזוג, במהלך נישואיהם ועם פקיעתם; שנית, יצירת שקיפות וביטחון; שלישית, עריכת ההסדר בין בני הזוג במועד הגירושין או המוות ולא לפני כן.
5. חוק יחסי ממון חל על בני כל העדות והדתות. על בית דין דתי לנהוג על פיו (סעיף 5). הפעלתו של החוק על כל בני העדות והדתות צריכה להיעשות באופן שיוויוני. אין לפרש את החוק באופן המפלה עדה או דת. חוק יחסי ממון הניח קיומם של שני מצבים המפעילים את הסדר איזון המשאבים שבחוק.
המצב האחד הוא גירושין והשני הוא מוות של בן זוג. אין לפרש את החוק באופן שלגבי בני העדה הנוצרית-קתולית קיים רק מצב אחד (מוות) המפעיל את הסדר האיזון. אכן, חוק יחסי ממון לא בא לקבוע דין אישי לעניין בני זוג. הוא בא לקבוע לגביהם דין ממוני.
אשר לזה, אין כל סיבה לקבוע כי על בני זוג, השייכים לעדה הנוצרית-קתולית ואשר בית דין דתי נתן לגביהם צו פירוד קבוע, לא יחול הסדר איזון המשאבים שבחוק.
6. הצדדים לערעור שלפנינו פרודים מכוח צו פירוד שנתן בית הדין הפטריארכלי הלטיני. בפני בית המשפט לענייני משפחה לא נבחנה מהותו של הצו האם הוא קבוע או זמני. יש, איפוא, להחזיר התיק לבית המשפט לענייני משפחה. יהא עליו לבחון אם קיים בין הצדדים צו פירוד קבוע. דין הערעור להתקבל. פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה ופסק דינו של בית המשפט המחוזי מתבטלים.
לסיכום,
אין כל סיבה לקבוע כי על בני זוג, השייכים לעדה הנוצרית-קתולית ואשר בית דין דתי נתן לגביהם צו פירוד קבוע, לא יחול הסדר איזון המשאבים שבחוק.
.jpg)
-min(2).jpg)
