הרכב שופטי ביהמ"ש המחוזי בחיפה בראשות האב"ד סגן הנשיא שמואל ברלינר והשופטים רון סוקול ותמר שרון נתנאל הרשיע נאשם פלוני יליד 1964 מצפון הארץ בעבירות מין שבוצעו בבתו הבכורה ילידת 1994, בטרם מלאו לה 16 שנים למרות התנגדותה ותחנוניה, כמפורט להלן:


ריבוי עבירות מין במשפחה -אינוס ; שתי עבירות מין במשפחה -ניסיון לאינוס ; שתי עבירות מין במשפחה -מעשה סדום ; עבירות מין במשפחה -ניסיון למעשה סדום ; ריבוי עבירות מין במשפחה מעשים מגונים- כל זאת שלא בהסכמתה החופשית ; וכן עבירות איומים (במטרה להפחידה מלספר את המאורעות וכן לצורך בצוע גחמותיו ); הדחה בחקירה ותקיפה בנסיבות מחמירות.


רקע:


הנאשם נשוי לאשתו ולהם 5 ילדים. הקטן שבהם נולד בשנת 2008 ולאחר מכן, ככל הנראה מחמת דיכאון שלאחר לידה, עזבה האם את הבית ובדירת המשפחה שבצפון הארץ נותרו לגור הנאשם, בתו הבכורה- המתלוננת- ואחיותיה הקטנות ממנה, מ' וי'. אח נוסף שוהה בפנימייה.


בכתב האישום נטען כי במשך כחצי שנה החל מחודש יולי 2009 ואילך, ביצע הנאשם בבתו המתלוננת מעשים מיניים רבים ובהם אינוס, מעשי סדום, מעשים מגונים וניסיונות לביצוע מעשים שכאלו למרות התנגדותה.

 

המקרים המפורטים אירעו בחדרה, בסלון הבית,( שם היא הבחינה בסכין המונחת על אחת הספות), במקלחת עת התקלחה, בחדרו של הנאשם, תוך שלעיתים העירה משנתה, תוך כפייתה לבצע בו מין אורלי, תוך אינוסה בכח ובצוע מעשי סדום בעת שהיא ממררת בבכי, מתנגדת לרצונותיו ואומרת לו כי מעשיו מכאיבים לה והוא אינו שועה לתחנוניה להפסיק, ותוך שאיים עליה .


עוד הורה הנאשם לבתו שלא לספר על כך לאיש ולשמור את הדבר בסוד עד הקבר. הוא גם איים עליה כי אם תספר על כך לאחרים, הוא יתאבד. בנוסף לכך הוא דרש ממנה לפגוש אותו באחד הלילות לאחר שאחיותיה תרדמנה ואיים כי אם לא תבוא לחדרו, יהרוג אותה והמחיש זאת בכך שעשה תנועה מאיימת של העברת היד על צווארו.


בנוסף , נטען כי במהלך 4 השנים האחרונות, בהזדמנויות שונות, נהג הנאשם להכותה ובאחד המקרים, הוא היכה אותה עם כבל חשמל וכתוצאה מכך היא נחבלה ברגלה השמאלית ונותר לה סימן בגופה ובמועד נוסף, הוא היכה אותה באמצעות חגורה.


הפרשה התפוצצה ביום 6.1.10 שעה שהמתלוננת ספרה בבכי לאחותה על המעשים וזו יעצה לה לשתף את המחנכת ,שיחד עם רכזת השכבה דובבו את המתלוננת וערבו את העובדת הסוציאלית ופקידת הסעד שפנתה יחד עמה למשטרה. שם נחקרה ע"י חוקרת עבירות מין במשפחה.

 

הנאשם כפר בכל האישומים נגדו. לטענתו, אף פעם לא שכב עם בתו, לא נגע בה ולא היכה אותה. היא, לדבריו, ילדה עדינה, אשר בוכה בקלות, ואין לו הסבר מדוע היא מעלילה עליו את הדברים, אם כי אפשר שהיא עושה זאת כנקמה על עזיבת האם את הבית, או אולי בגלל רצונה לעזוב את הבית ולחזור אל האם, או שמא בגלל המצב הכלכלי הקשה אליו נקלעה המשפחה, בתקופה שלפני התפוצצות הפרשה.


במסגרת המשפט שמע הרכב השופטים עדים: אנשי המשטרה, המתלוננת, הנאשם, חוקרות ילדים, ועדים נוספים.


הרכב השופטים ציין כי התרשמותו הישירה והבלתי אמצעית מן המתלוננת היא כי יש ליתן אמון מלא בעדותה והיא מהימנה ואמינה בעיניו.

 

לא קל היה לחלץ ממנה את הפרטים ולהביאה לתאר בפניו את אשר עבר עליה. טון הדיבור, הבעת הרגשות, שפת הגוף, השינויים במגוון העור ובמרקם הפנים, הבכי, ועוד, שעה שהיא נדרשה לחזור ולתאר את שעבר עליה, מדברים בעד עצמם, משקפים את הטראומה הקשה שחוותה ומעידים כי דברי אמת בפיה. ניתן היה להתרשם כי כאשר היא סיפרה על מעשי הנאשם, היא הייתה נבוכה, השפילה את מבטה, ועם זאת עמדה על גרסתה.

 

התנהגותה תאמה התנהגות צפויה של בת המספרת על מעשיו של אביה. המתלוננת הינה צעירה ביותר, ללא ניסיון מיני קודם, ואך טבעי הוא כי הייתה נבוכה לספר על אירועים אינטימיים. תגובותיה לא היו תגובות של מי שהכינה סיפור מפליל, אלא העידו על מבוכה, על התלבטות ואולי גם על נטילת אשמה וכל אלו מקרינים אמינות.


השופטים קבעו כי גם דרך חשיפת האירועים שבוצעה באיטיות ובהדרגה , משמשת חיזוק לעדותה וכי אך טבעי הוא שמי שחוותה מעשים שכאלו מצד אדם קרוב, תתחבט ותתייסר בטרם תחשוף את הדברים.

 

לחשיפתם הייתה השפעה על חיי כל המשפחה, שהרי המתלוננת ידעה והבינה כי אם תחשוף את הדברים יתפרק כל התא המשפחתי. באותה תקופה גרו הילדים עם האב בלבד והיה ברור כי החשיפה תותיר אותה ואת אחיותיה ללא הורה שיגן וישמור עליהן, והתנהגותה אופיינית לקרבן עבירת מין.


עוד ציינו השופטים כי מצב הנפשי הקשה של המתלוננת , שתואר ע"י העדים, הן בעת שנערכה החקירה, הן לאחר מכן כשהועברה לפנימייה, שם היא שוהה עד היום, וכן בעת מתן העדות בפני השופטים- אינו יכול להיות אלא תוצאת העבירות שנעברו כלפיה על ידי הנאשם, וכי זו ראיה עצמאית המהווה אף היא חיזוק לעדותה.


כן נמצאו תאי זרע של הנאשם על סדין בחדרה ועל בגדיה של המתלוננת ואלו מהווים הוכחה חיצונית בעלת משקל של ממש לעדותה. (על גופה לא נמצאו אולם צויין כי היא התקלחה).
 

השופטים ערכו ביקור במקום (בבית המשפחה) והתרשמו, בניגוד לטענת ההגנה, כי ביצוע המעשים עליהם העידה המתלוננת בהחלט אפשרי.


ביחס לנאשם ציינו השופטים כי עדותו הותירה רושם בלתי אמין ואין לתת בה אמון . בין היתר ציינו כי תגובתו בעימות בינו לבין המתלוננת אינה מוסיפה לו אמינות. באותו עימות הוא לא הכחיש כי עשה בה את המעשים המיניים האסורים, אלא רק ביקש לדעת היכן היא נמצאת וכן כי תחזור הביתה.


השופטים ציינו כי לאחר שסקרו את כל הראיות ונתנו משקל מתאים לעדויות השונות הגיעו לכלל מסקנה כי הוכח מעבר לכל ספק סביר שהנאשם ביצע את המעשים המיוחסים לו וכי הם משוכנעים, ואין ספק בעיניהם, כי הנאשם ביצע במתלוננת את עבירות המין המתוארות בכתב האישום, כמו כן כי איים עליה בדבריו, בהפחדתה על ידי הסכין שהייתה מונחת בצד ובהעברת ידו על גרונו, ולפיכך החליטו להרשיעו בכל העבירות הנ"ל שיוחסו לו בכתב האישום.


תפ"ח 28729-01-10 ניתן עתה 6.12.10