שופט ביהמ"ש המחוזי בחיפה משה גלעד החליט להתיר לבתה של מנוחה ולבעלה לשרוף גופתה , תוך התנגדות של אם המנוחה ואחיה, והורה לקבור את אפרה בבית עלמין יהודי בצורה ראויה ומכובדת ( או לחילופין בבית עלמין אזרחי חלופי, המנוהל בידי תאגיד קבורה) ולהקים לה קבר ומצבה, שניתן להשתטח ולבכות עליו.

 

זאת, מן הטעם שלא ניתן לומר על פי המצב החוקתי והחקיקתי שבשיטתנו המשפטית, שהמחוקק והמדינה סוברים כי שריפת גופת נפטר פוגעת בכבוד המת וכן מן הטעם שהוכח כי רצון המנוחה היה שגופתה תשרף ואפרה יטמן.


רקע:


המנוחה נפטרה במהלך חודש דצמבר שנה זו בביה"ח סוראסקי בת"א לאחר מחלה קשה. בתה של המנוחה ובעלה מעוניינים שגופת המנוחה תישרף ואילו אמה ואחיה מעוניינים שהמנוחה תיקבר בקבר ישראל.


השופט גלעד קבע כי על פי הראיות המהימנות שהובאו מצד הבת ובהעדר גירסה נוגדת, כי במהלך חייה ואף לפני מותה כשהחמיר מצבה, הביעה המנוחה את רצונה כי לאחר מותה תישרף גופתה ולא תיקבר ואפרה יוטמן סמוך לבית בתה.

 

אי השארת צוואה כתובה או מסמך אחר כלשהו או הקלטת וידאו, והעובדה כי המנוחה סיפרה על כך רק לבתה ולבעלה, אינם יכולים להביא באופן אוטומטי לקביעה שהראיות על רצונה של המנוחה אשר באו מפי בתה ובעלה, אינן מהימנות.


כן קבע השופט כי שריפת גופתו של נפטר, על פי רצונו, אינה מגיעה, על פי הדין בישראל, בניגוד להלכה, לאותה רמה שניתן לומר כי מבזה היא את כבודו של המת ופוגעת בו עד כדי קביעה שהיא אסורה בשל פגיעה בתקנת הציבור או אינטרס הציבור.

 

עוד ציין כי בתי המשפט לא ראו בהעדר חקיקה המסדירה שריפת גופתם של נפטרים "הסדר שלילי", ממנו יש ללמוד כי השריפה אסורה וניתן להבין מהחלטותיהם שהיא מותרת. זאת, כאמור, גם דעת המדינה במקרה זה, כפי שהובאה בבהירות בתגובת עו"ד א. לדרר, פרקליט מחוז חיפה – אזרחי.


השופט גלעד הבהיר כי מדברי החקיקה עולים הדברים הבאים:


א. המחוקק מאפשר קבורה שלא על פי ההלכה היהודית אם מוכח כי זהו רצונו של הנפטר, שנאמר, "קבורה אזרחית".
ב. העיקרון המרכזי הקובע בכגון דא, הוא רצונו של הנפטר.
ג. במדרג הזכאים לבקש קבורה חלופית לנפטר, קודם בן הזוג לילדים והילדים קודמים להורים.
ד. הוכחת רצון הנפטר יכולה להיות "בכל דרך אחרת" ולא רק בצוואה ולא רק באמצעות כתב שהשאיר המנוח.


השופט הבהיר כי התנגדותם של המבקשים – ובמיוחד אמה של המנוחה - לשריפת הגופה, אינה נעוצה בפגיעה ברגשות דת, אלא בעיקר ברצונם שיהיה להם קבר עליו יוכלו לבכות ולהשתטח וכן כי ב"כ המבקשים הסכים לקבורת המנוחה בבית קברות חילופי .


לפיכך , לאחר שהוכח בפניו בראיות מהימנות כי רצונה של המנוחה היה שגופתה תישרף לאחר מותה הורה השופט גלעד על קבורת אפרה של המנוחה בבית עלמין ובכך, ציין, יוסר גם המכשול השני הנעוץ באי נוחותם של המבקשים הכרוך בהגעתם להתייחד עם זכרה של המנוחה, לבית הבת – שם בקשה המנוחה כי אפרה יטמן.


השופט גלעד ציין בסוף החלטתו את הדברים הבאים: "זהו מקרה עצוב בו קרובי משפחתה של המנוחה, שכולם אהבוה והוקירוה, נחלקו בגישתם בדבר הדרך בה תובא לבית עולמה. עדיף היה לו נפלה ההחלטה בנושא זה בתוך המשפחה, בהסכמה הדדית, ולא היתה מובאת להכרעה שיפוטית.
 

ניסיתי במקרה כואב ורגיש זה, תוך הבנת מניעיהם, סיבותיהם וגישותיהם של שני הצדדים, להביאם לידי פשרה ומשלא הצלחתי להביאם לידי הסכמה, לצערי, נאלצתי להכריע בדין. אני מקווה שהפתרון אליו הגעתי, מעין "משפט שלמה המלך", הנעוץ בהסכמה חלקית שבין הצדדים, ייתן מענה הולם לשניהם ובעיקר וחשוב מכל, יעשה כבוד אחרון וראוי למנוחה. אני מקווה כי הכרעתי תביא לסיום המחלוקת בין סבתא, דודים ובני דודים, גיסים ואחיינים, לבין נכדה ובת, ובעל, למען שמירת כבודה של המנוחה וכבוד זכרה, וכך ישרור שלום בביתם ולא ידעו עוד דאבה. "


יש לציין כי לאחר המצאת החלטת השופט גלעד לצדדים הם המציאו לביהמ"ש בקשה משותפת , לפיה, הם קיבלו את החלטה, מסכימים לשריפה, לקבורת האפר והקמת קבר בבית עלמין יהודי.


ת.א. 25468-12-10 ניתן 19.12.10.