שופטת בימ"ש השלום בחיפה מעין צור חייבה חברת בטוח לשלם לתובעת שרכבה נפגע ,שכר טרחת עו"ד , בשעור אותו העריכה כסביר ולא סכום שכ"ט לפי תעריף מינימלי (כקבוע בכללי לשכת עוה"ד) בהתאם לטענת חברת הבטוח, זאת מן הטעם שנסיבות המקרה הינן חריגות בגין הימלטות הנהג ואי מסירת פרטיו, ובנסיבות פנייה לעו"ד על מנת שתפעל לקבלת המגיע לה הינה סבירה.
כן הפנתה השופטת את פסק דינה למפקח על הבטוח על מנת שיבחן האפשרויות המוצעות על ידה להסדיר את חיוב הנהג מפר החוק לשאת בתוצאות הנובעות מהפרת החוק על ידו.
רקע:
רכבה של התובעת שבוטח אצל הנתבעת נפגע והוסכם כי האחריות לקרות התאונה מוטלת עליו. בסמוך לאחר הגשת התביעה הביעה הנתבעת רצונה לפצות את התובעת בגין נזקיה, ובד בבד עם הגשת כתב ההגנה שלחה לה שיק בסכום הכולל את הנזק הישיר לרכב, שכר טרחת השמאי מטעם התובעת, ובנוסף את סכום האגרה ששילמה התובעת עם הגשת התביעה וכן 870 ₪ עבור שכ"ט עו"ד, בהתאם לתעריף המינימלי הקבוע בכללי לשכת עורכי הדין.
התובעת לא הסתפקה בפיצוי בסכום השיק ששלחה לה הנתבעת, שכן, לטענתה, נזקיה עולים על סכום זה, הואיל (ובין היתר) שילמה לעורכת הדין שאת שירותיה שכרה לשם טיפול בקבלת הפיצוי מן הנתבעים שכ"ט בסכום של 4,640 ₪.
לטענתה, כי יש לפסוק לזכותה את מלוא שכר הטרחה הנתבע, אחרת תצא בחסרון כיס אף שאינה אשמה בתאונה ומ דובר בשכר טרחה סביר במיוחד נוכח העובדה כי נאלצה לפנות לעורכת הדין נוכח העובדה שהנתבע ברח ממקום התאונה מבלי למסור לה את פרטיו, ולא שעה לפנייתה, ואף לא לפניית סוכן הביטוח שלה, לפצותה עבור הנזקים.
הנתבעים טענו בכתב ההגנה, כי הסכום הנתבע עבור שכ"ט עו"ד הינו "מוגזם ובלתי מתקבל על הדעת בעליל בהתחשב בסכום הנזק נשוא התביעה המהווה שכ"ט בשיעור 276% מסכום הנזק הישיר ושכ"ט השמאי ולאור מהותה של התביעה המתבררת בסדר דין מהיר, יש בה כדי להעיד על חוסר תום ליבה של התובעת".
השופטת מעין צור קבעה כי ככלל, צודקים הנתבעים בטענתם, שבתביעות שעניינן נזקי רכוש שנגרמו בתאונות דרכים, בסכומים שאינם גבוהים, אין מקום לפסיקת שכ"ט עו"ד בשיעור כה גבוה, כפי שנתבע על ידי התובעת. תביעות מסוג זה נדונות רבות בבתי משפט השלום, וסכומי שכר הטרחה שנפסקים בהן, לרבות על ידי מותב זה, נמוכים בעשרות אחוזים מן הסכום הנתבע כאן.
למעשה, מרביתן של התביעות בנושא זה המוגשות על ידי יחידים (להבדיל מתביעות המוגשות על ידי חברות שבבעלותן כלי רכב או מתביעות שיבוב המוגשות על ידי חברות הביטוח) מוגשות בבתי המשפט לתביעות קטנות, דבר שיש בו חסכון ניכר בעלויות ניהול ההליכים.
אלא שבמקרה זה נסיבות חריגות, שהצדיקו, את הפנייה לעורך דין והכוונה להתנהגות הנתבע לאחר התאונה בכך שהפר הוראות החוק (תקנה 145 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961) בכך שנמלט ממקום התאונה, ולא מסר לתובעת את פרטיו, אף לאחר שאיתרה אותו התובעת סרב לדרישתה לפצותה, איים עליה, ואף פנייה מטעם סוכן הביטוח שלה לא הועילה.
בנסיבות אלה, פנייתה של התובעת לעורכת דין על מנת שתפעל בשמה לקבלת הפיצוי המגיע לה הינה פעולה סבירה, ללא קשר לגובה הנזק.
יחד עם זאת פסקה השופטת כי אין מקום לפסוק לזכותה של התובעת את מלוא סכום שכר הטרחה הנתבע. ההלכה הפסוקה קובעת, כי ניזוק אינו זכאי באופן אוטומטי לפיצוי בגין כל הוצאה שהוציא, אלא רק בגין הוצאות אשר נחוצות באופן סביר ואשר גובהן סביר. בנסיבות העניין שכר הטרחה הסביר הינו בסכום של 3,000 ₪.
השופטת הוסיפה כי במקום בו בוחר נהג המעורב בתאונת דרכים להפר את הוראות החוק, ולהימלט ממקום התאונה מבלי להשאיר פרטים, הרי שמי שצריך לשאת בנזק הנוסף שנגרם כתוצאה מכך הינו הנהג עצמו, ולא חברת הביטוח שלו ולתוצאה רצויה זו אפשר להגיע באחד משני אופנים אשר פרטה בפסק דינה.
השופטת הבהירה כי הדרכים המוצעות על ידה אינן ניתנות ליישום במקרה זה, ואולם ראוי כי העניין יבחן על ידי חברות הביטוח ועל ידי המפקח על הביטוח, שהינו הגורם הסטטוטורי המפקח על פעילותן.
חיובם של נהגים מבוטחים לשאת בנזקים נוספים על נזקי התאונה, הנובעים מהפרת החוק על ידיהם, ישיג, מטרה רצויה נוספת, בכך שירתיע נהגים מלהימלט ממקום התאונה מבלי למסור את פרטיהם, שכן ידעו כי להתנהגות זו עלול להיות גם מחיר כספי בו ישאו בעצמם.
תא"מ 13194-02-10
.jpg)
.jpg)
.jpg)
