בש"א 1487/04 עו"ד ברקוביץ שמעון נ' דבאח אחמד מוחמד


הנאמן עותר להורות על ביטול עסקה מיום 4.10.00 ולפיה העביר החייב לקונה את המקרקעין ומחיקת הערת האזהרה שנרשמה לטובתו.

 
האם יש להעתר לבקשה?

 


1. סעיף 96 לפקודה קובע את ההוראה המאפשרת לנאמן להגדיל את מסת נכסי החייב בדרך של ביטול הענקות. סעיף 96(א) חל לגבי הענקות שבוצעו שנתיים לפני מועד תחילת פשיטת הרגל, ואילו סעיף 96(ב) חל לגבי הענקות שבוצעו בתקופה קודמת, דהיינו בתקופה העולה על שנתיים טרם תחילת פשיטת הרגל והנופלת מעשר שנים.


2. עסקת מכירת המקרקעין לקונה בוצעה, על פי הנטען, ביום 4.10.00. משמע, מצויים אנו במסגרת הוראות סעיף 96(א) לפקודה. הענקה לא תהא בטלה כלפי הנאמן בנסיבות הקבועות בסעיף 96(ג) לפקודה, ולעניינו סעיף 96(ג)(2). דהיינו, אם הקונה קיבל את ההענקה (רכש את הנכס) בתום לב ובתמורה.


3. הנטל להוכיח את התנאים לביטול ההענקה מוטל על שכמו של הנאמן המבקש את הביטול. אם זאת בדרך כלל מידת הראיות שעליו להביא הינה מועטה שהרי בידי הנאמן אין ראיות והמידע מצוי כולו בידי החייב ומקבל ההענקה.


4. מהראיות שהובאו ניתן לקבוע בבירור כי עסקת המכר לא היתה עסקה למראית עין אלא עסקה ממשית. ניתן לראות שהקונה החל לפעול לקבלת היתר, ביצע עבודת פיתוח וכו', דהיינו המקרקעין עברו באמת ובתמים לבעלותו וחזקתו.


5. סעיף 96 לפקודה אינו מאפשר ביטול הענקות רק בשל טעות בכדאיות. לעיתים משיקולים שונים נקבע מחיר נמוך משווי שוק, והדבר נעשה בתום בל מלא של שני הצדדים.

 

יתכן אף שהחייב הסכים להפחית במחיר כדי לקדם את העסקה ולמכור את המקרקעין במהירות, אך מכך אין ללמוד בהכרח שהקונה היה חסר תום לב. שווי המקרקעין הנקבע במשא ומתן בין צדדים תמי לב, אף אם אינו מקובל על שלטונות המס, עשוי לשקף גמירות דעת אמיתית שאין בו כל פסול.


6. במקרה דנן, לא הוכח כי הקונה נהג שלא בתום לב. גם הפער בין השווי שנקבע בשומת מס שבח למחיר החוזי אינו מלמד על חוסר תום לב. לפיכך, יש לדחות את בקשת הנאמן.


לסיכום,

 

יש לדחות את בקשת הנאמן לביטול ההענקה שכן לא הוכח שהקונה נהג שלא בתום לב.