הרכב שופטי ביהמ"ש המחוזי בחיפה בראשות האב"ד סגן הנשיא אילן שיף והשופטות חני הורוביץ ו צילה קינן הרשיע את הנאשם שי גרוס יליד 1974 בעל תואר במדעי המחשב ופילוסופיה ועובד בחברת היי-טק, בביצוע עבירות של מעשה מגונה בקטינה בת 14 במרמה, לפיה, המעשים מהווים חלק מלמודי המדיטציה, מעשה סדום בקטינה בת פחות מ-16 שנים, בעילה אסורה בהסכמה ועבירות מין במשפחה החל מגיל 14, כולן- ריבוי של עבירות, בגיסתו המתלוננת ילידת 1985, וזיכה אותו מהעבירות בעילה אסורה תוך ניצול יחסי תלות ומרות ומעשה סדום תוך ניצול יחסי תלות ומרות.
הכרעת הדין הותרה לפרסום לרבות שם הנאשם לבקשת המתלוננת, במגבלות פרטיה שלה.
רקע:
השופטת הורוביץ אשר כתבה את הכרעת הדין ציינה כי הנאשם כינה עצמו במסרונים ששלח בשעתו למתלוננת, "הומברט הומברט", כשם גיבור ספרו של ולדימיר נבוקוב, "לוליטה".
הרומן עוסק באהבתו של הגיבור לקטינה בת 13, אותה, כפי הנראה, אנס ולאחר מכן קיים עמה יחסי-מין בהסכמה, עד שהיא ברחה ממנו, והוא רצח את הגבר עמו נמלטה. המאשימה טענה בסיכומיה כי הנאשם אימץ לעצמו כינוי הראוי לו ולמעשיו במתלוננת.
נגד הנאשם הוגש כתב אישום, במסגרתו יוחסו לו עבירות מין שונות שבוצעו במתלוננת, בין השנים 1999 עד 2003, מעת היותה בת 14 ועד הגיעה לגיל 18. הנאשם היה בתחילת האירועים בן זוג של אחות המתלוננת וביום 23.5.01, הנאשם והאחות התחתנו.
לגבי התקופה הראשונה של יחסיהם, החל מהיות המתלוננת בת 14 עד 16 שנים - נטען כי החל משנת 1999 ועד תחילת שנת 2001, נהג הנאשם ללמדה מדיטציה, במהלך ביקוריו בבית הוריה. במסגרת המדיטציה נהג לבצע בה מעשים מגונים לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיניים, תוך שהוא מציג בפניה מצג שווא, לפיו המעשים מהווים חלק מהדרכת המדיטציה. בהתבסס על מצג שווא זה, קיבל הנאשם במרמה את הסכמת המתלוננת למעשים.
לגבי התקופה השנייה- החל מהיותה בת 16 נטען כי מתחילת שנת 2001 ועד שנת 2003, , נהג הנאשם לבעול את המתלוננת, להכניס את איבר מינו לפיה, בכך לבצע בה מעשה סדום ולבצע בה מעשים מגונים. זאת במהלך ביקוריו בבית הוריה, תוך ניצול יחסי המרות והתלות בינו לבינה.
בעקבות חשיפת המעשים נשוא כתב האישום, לאחר שהמתלוננת התוודתה בפני אחותה, התגרשו האחות והנאשם והתלונה למשטרה הוגשה בחודש דצמבר 2009.
הנאשם בתשובתו לכתב האישום, אישר קיומם של מגעים מיניים בינו לבין המתלוננת כמתואר בכתב האישום, אלא שלטענתו, המעשים נעשו בהסכמה, ללא כל מרמה או ניצול של יחסי מרות ותלות. הנאשם הודה רק בביצוע עבירות של בעילה אסורה בהסכמה, בהיות המתלוננת בת פחות מגיל 16.
המתלוננת העידה במהלך המשפט מאחורי פרגוד, כשהפסיכולוג שלה יושב לידה, כיוון שטענה שהנאשם מהווה דמות מאיימת מבחינתה. המתלוננת סיימה תואר ראשון במתמטיקה ומדעי המחשב ועובדת כיום כמהנדסת תוכנה בחברה . הפסיכולוג העיד לאחר מכן ,לגבי הטיפול לו נזקקה והופעת תכנים של תסמונת פוסט טראומה.
השופטת הורוביץ ציינה כי עיקר המחלוקת העובדתית הינה בשאלה, אם המגע המיני החל ונעשה במרמה, מצג שווא שמ דובר בתרגול מדיטציה ובעניין זה, גרסת המתלוננת עומדת מול זו של הנאשם.
השופטת קבעה כי למתלוננת לא היה מניע להעליל על הנאשם, כפי שהוא טען בשלב חקירתו במשטרה. משפחתה כולל האחות, קיבלו את גרסתה. האחות עמדה לצידה , כבר מרגע הגילוי ולאורך כל הדרך.
למתלוננת לא היה שום מניע להעמיד את גרסתה במבחן ביהמ"ש, על מנת לרצותם. נהפוך הוא, משפחתה לא עודדה אותה להתלונן במשטרה. ,המתלוננת לא הגזימה בשום שלב בעדותה וגוללה את מלוא הסיפור כפי שהתרחש. היא לא החמירה את תיאוריה ולא טענה שהנאשם כפה עליה דבר מה בכח או איים עליה, איום ישיר, באופן כלשהו.
בפסה"ד צוטט סיפורה המשכנע כיצד בהדרגה ובשיטתיות הנאשם שכנעה אותה תוך כדי המדיטציה להסכים למגע מיני עמו.
כן ציינה השופטת כי עדותה של המתלוננת משתלבת היטב במארג הראיות שנאספו ושנשמעו, הן מפי החברות מגיל הנעורים וממקום למודיה, והן מפי חברה לשעבר, האחות והאם. בפרט מתחזקים דבריה בהודאת הנאשם בביהמ"ש, בקיום יחסי המין עמה, הן בשלב היותה קטינה והן לאחר מכן. זאת בעוד שבמשטרה, הוא לא בחר בזכות השתיקה, אלא הכחיש, שיקר במצח נחושה והשיב תשובות מניפולטיביות.
על בסיס התיאורים העובדתיים מפי המתלוננת, בסופו של דבר ביהמ"ש ראה גם להרשיע את הנאשם ואף לזכות אותו מעבירות מין תורך ניצול יחסי תלות ומרות.
עוד הוסיפה השופטת הורוביץ, כי המתלוננת סמכה על הנאשם, הייתה קרובה אליו, האמינה בו, אולי אף העריצה אותו והוא ניצל זאת כדי להפילה ברשת המשיכה המינית שפיתח כלפיה. בסופו של דבר, לאחר שהצליח באמצעות "תרגילי" (תרתי משמע) מדיטציה, לקבל את הסכמתה לכך שיבצע בה מעשים ארוטיים, עורר אותה מבחינה מינית, "קשר" אותה אליו ונפרצה הדרך לקשר מיני מובהק ביניהם (שלא במסגרת מדיטציה).
אלא שבאשר לתקופה השנייה, ולו לפחות מחמת הספק הפועל לטובת הנאשם, לא ניתן לקבוע כי הנאשם פעל מתוך מחשבה פלילית, שהוא מנצל יחסי תלות ומרות להמשך יחסי המין.
לעניין עבירת בעילה אסורה תוך ניצול יחסי תלות ומרות ציין סגן הנשיא שיף כי הנאשם, שהיה מן הסתם מודע לקיומם של המגעים במרמה וליחסים המיניים, לא בהכרח הבין כי המשכם של המגעים הנו בגין יחסי תלות ומרות, אף אם נוצרו כאלו.
לנאשם לא היה כל מעמד סמכותי פורמאלי כלפי המתלוננת, הוא אף לא טיפל בה אלא לימד אותה מבחירתה החופשית. במערכת של יחסי כפיפות וסמכות פורמאלית, ניתן לעיתים להסיק מודעות של בעלי השררה באשר לסיבת היענות המתלוננת לחיזורים המיניים. במערכת שבה אין יחסי כפיפות ו/או סמכות פורמאליים לא בנקל אפשר להסיק מודעות של הנאשם, בפרט כאשר תחילתם של היחסים המיניים הנה בבעילה אסורה בהסכמה.
מטבע הדברים, ציין השופט, ככלל, יחסי מין, בפרט קבועים, מאופיינים בהיסחפות רגשית ואולי אף בתלות מסויימת ובמקרים כאלו יחסי המין הם לגיטימיים.
רק ניצול של כח הסמכות לצורך קבלת טובת הנאה מינית, מצדם של בעלי הסמכות כלפי אלו הנמצאים בעמדת נחיתות, הוא זה המהווה העבירה . במקרה שבפנינו אכן היו פער גילים ופערי השכלה ומעמד בין הנאשם למתלוננת. היא העריכה אותו מאד והוא שימש לה כמורה אישי הן במדיטציה והן במקצועות נוספים, אך בכך אין די על מנת לבסס הרשעה בעבירה הנדונה, בנסיבות הנדונות.
בהתאם לקביעות הנ"ל הורשע הנאשם פה אחד ע"י הרכב השופטים בעבירות שצויינו לעיל, וזוכה מהעבירות שיוחסו לו תוך ניצול יחסי תלות ומרות.
תפ"ח 1430-09-09 ניתן 6.9.10
.jpg)
-min(2).jpg)
