עבירה של נהיגה בשכרות מול עבירה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים?

עפ 71753/04 יצחק חג'מי נ' פרקליטות מחוז ת"א

עפ"י המפורט בכתב האישום, המערער נהג ברכבו בהיותו תחת השפעת משקאות משכרים, היה קרוב להתנגש בכלי רכב אחרים, וסירב להיבדק בדיקת שכרות. יחד עם זאת, בין יתר האישומים שיוחסו למערער, הואשם גם בעבירה של נהיגה בשכרות אלא שביהמ"ש זיכה אותו מעבירה זו והרשיעו בעבירה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים.

האם ניתן לזכות מעבירה של נהיגה בשכרות - ולהרשיע בעבירה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים?

1. ככלל אין ביהמ"ש בערכאת הערעור נוהג להתערב במסקנות וממצאים מהם התרשם ביהמ"ש קמא וקיבלו את יומם בערכאה הדיונית, בשם לב כי ביהמ"ש קמא השתית את הכרעת דינו לאחר התרשמותו מכלל ההודעות והעדים אשר עמדו בפניו, דבר שאינו אופייני להתנהל בערכאת הערעור, מלבד במקרים חריגים, זאת כל עוד מי מבעלי הדין לא הצליחו להוכיח פגם או פסול מהותי המתברר מהכרעת הדין.

2. קביעת שכרותו של אדם עליה להתבסס על ממצאים עובדתיים הנלמדים מבדיקות מדעיות ו/או מבדיקת מאפיינים שיש בהן כדי להוכיח ברמה הנדרשת במשפט פלילי את שכרותו של פלוני, ולא די בכך שמפי החשוד נדף ריח אלכוהול.

3. סעיף 62 (3) נהיגה בשכרות, אינו מפרט את מהותו ומשמעותו של המונח "שיכור". סעיף 64 ב' לפקודת התעבורה דווקא כן מפרט את משמעותו של המונח "שיכור" - שיכור הוא מי שנתון תחת השפעתו של משקה או סם משכרים או מסוכנים. אותה הגדרה למונח "שיכור" הנה הגדרה אשר נועדה בין היתר גם לאמור בסעיף 62 (3).

לסיכום,

שזיכוי מעבירה של נהיגה בשכרות היה אמור להביא עמו בד בבד זיכוי מעבירת נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים.