שופט ביהמ"ש המחוזי בחיפה אברהם אליקים דחה תביעת פיצויים שהוגשה ע"י בעלי חלקות חקלאיות בגין הפקעת עשרות רבות של דונמים מאדמותיהם לצרכי כביש, שיחבר את כביש החוף עם כביש 6, מאזור מכמורת בסמוך לישוב אליכין, וזאת בגין התיישנות התביעות, לאחר שאלו הוגשו כ-8.5 שנים, לאחר פרסום שנוי תכנית מתאר ארצית, לתוואי החדש של הכביש הפוגע באדמותיהם ומפקיען.


רקע:


ביום 2.3.98 פורסם למתן תוקף בילקוט הפרסומים שינוי מס' 42 לתוכנית מתאר ארצית לדרכים-תמ"א 3 ולפיו נקבע תוואי חדש לסלילת דרך מהירה מס' 9 מכביש החוף-דרך מס' 2 (בסמוך לישוב מכמורת) ועד לכביש 6 (דרך כביש 4). התוואי החדש מיועד לעבור בשטח שמדרום לעיר חדרה ומצפון לישוב אליכין, ו"לבלוע אל קרבו" עשרות דונמים .


על פי הוראת סעיף 197 לחוק התכנון והבניה מי שנפגע ע"י תוכנית, שלא בדרך הפקעה זכאי לפיצוי מהוועדה המקומית ובלבד ש "התביעה לפיצויים תוגש למשרדי הועדה המקומית תוך שלוש שנים מיום תחילת תקפה של התכנית".


ביום 7.9.05 פורסמה למתן תוקף תוכנית תשתיות לאומיות, (תת"ל/4/6,3) כביש מס' 9 המכונה גם "תוכנית מתאר ארצית הכוללת הוראות של תוכנית מפורטת" ובה תאור מפורט של תוואי הדרך המתוכננת.


המערערים בעלי החלקות השונות-חלקות חקלאיות המעובדות על ידם, שגילו לטענתם רק בשלב זה את הפגיעה שהביאה לשינוי ייעודם של חלקים נרחבים מתוך החלקות מייעוד חקלאי לייעוד של כביש הגישו ביום 17.5.06 תביעותיהם לפיצויים. הועדה המקומית התעלמה מהתביעות והעררים נדונו במאוחד ע"י ועדת הערר.


ועדת הערר בהחלטתה מיום 29.3.07 ביחס לחלק מהחלקות קבעה למעשה כי חלפו יותר מ-3 שנים ממועד הפגיעה ועילת התביעה התיישנה.


המערערים הגישו ערעור מינהלי על החלטת הוועדה שהבירור בו התעכב לבקשת הצדדים בשל הליך מקביל המתנהל בשאלת פיצויי ההפקעה וטענו כי לא ידעו על פי התשריט של התמ"א כי הכביש עובר באדמותיהם.


השופט אליקים קבע כי תמ"א 3 (שינוי 42) הינה תוכנית נקודתית מסוימת, הכוללת פרטים מוגדרים דיים באשר לתוואי הכביש, מיקום המחלפים והמנהרה, ואין היא צופה את אישורה של תכנית תשתיות לאומיות -התת"ל.

 

כן קבע כי לא היתה כל מניעה לפעול על פי אותה תוכנית וליישמה גם ללא פרטי התת"ל שהתפרסמו רק 8.5 שנים לאחר מכן ומי שנפגע שווי מקרקעיו בגין אותה תוכנית- תמ"א 3 (שינוי 42)-יכול היה לו רצה בכך להגיש תביעתו עד לשנת 2001. לאור האמור יש לבחון את תמ"א 3 (שינוי 42) כתוכנית פוגעת העומדת בפני עצמה.


השופט אליקים הוסיף כי אין מחלוקת כי תשריט תמ"א 3 (שינוי מס' 42) הינו תשריט שפורסם בקנה מידה 1:100,000 שמשמעו 1 מ"מ על גבי התשריט הינו 100 מ' במציאות. אין מחלוקת כי החלקות שבבעלות המערערים הינן חלקות בשטח גדול, (חלקה 8 בשטח של כ-80 דונם, חלקה 11 בשטח של כ-60 דונם, חלקה 19 בשטח של כ-50 דונם, חלקה 20 בשטח של כ-20 דונם וחלקה 22 בשטח של כ-50 דונם).


השופט הבהיר כי אמנם לא מופיע שמו של הישוב אליכין, אך ניתן לראות בבירור כי תחילתו של תוואי הכביש מכוון מערב למזרח הוא באזור מכמורת, וכי הוא עובר צפונית לישוב "חרב לאת" ודרומית לכפר ברנדיס. די בכך כדי לעורר חשד בעיני האדם הסביר, חשד לפיו תוואי הכביש אמור לעבור סמוך מאוד לחלקו הצפוני של הישוב אליכין (שבתיו ללא ציון שם הישוב נראים בתשריט תמ"א 3).


השופט קבע כי תוך התייחסות לקנה המידה של התשריט, גודל החלקות והמאפיינים הגאוגרפיים-התכסיתיים ניתחה הועדה את "כח התביעה" של כל בעל חלקה וחלקה נכון ליום פרסום שנוי 42 לתמ"א 3, בניתוח זה לא נפל בו כל פגם ולפיכך הוא ראוי וסביר שאין להתערב בו.


בנסיבות אלו עילת התביעה מכח הפגיעה על ידי שינוי 42 לתמ"א 3 התיישנה ועל המערערים או מי מהם להסתפק בפיצוי מכח הליכי ההפקעה. המערערים חוייבו לשלם לכל אחת מהמשיבות שכר טרחת עו"ד בשיעור של 10,000 ש"ח בצירוף מע"מ, הפרשי הצמדה וריבית.


עמ"נ (עת"מ) 431/07 10.10.10