פש"ר 230/98 חברת גל קול נ' נחום היימן


ביום 23.6.98 הגיש החייב בקשה לפשיטת רגל בתיק 230/98. צו כינוס ניתן ביום 30.6.98 וביום 14.7.98 נשלחו הודעות לנושים בדואר רשום בדבר מתן צו הכינוס, כן פורסם ההליך בעיתונות וברשומות. ביום 19.8.99 הוכרז החייב פושט רגל.

 

תביעת החוב של המערערת הוגשה ביום 13.9.04 ונדחתה על ידי הנאמן ביום 29.9.04 בשל איחור של מספר שנים בהגשתה. המערערת טוענת כי לאחר אסיפת הנושים שהתקיימה ביום 27.5.98 בעניין בקשת החייב להסדר לפי סעיף 19א לפקודת פשיטת הרגל, היא מסרה את כל המסמכים הרלוונטיים, לעו"ד שילה, מי שהיה בשעתו ב"כ החייב, אשר לטענתה, הודיע לה כי ההליכים ימשכו זמן רב וכי הוא יטפל בתביעת החוב שהוגשה על ידה.

 

לטענתה, נוכח דברים אלה, היא המתינה במשך כל השנים לתוצאות הטיפול של עו"ד שילה בעניינה עוד טוענת המערערת כי החייב במעשיו הטעה אותה במישרין ובמצגי שווא. לטענתה, החייב המשיך בעסקיו עמה עד שנת 2004, כאשר במהלך כל התקופה, לא הודיע לה על הליך פשיטת הרגל החדש שמתנהל.


האם יש לקבל את הערעור?

1. פרק הזמן להגשת תביעת חוב הינו שישה חודשים ולא תינתן הארכת מועד אלא מטעמים מיוחדים שירשמו.


2. קביעת מועד של ששה חודשים להגשת תביעת החוב אינו פרוצדורלי גרידא כי אם מהותי שכן ביסוד קביעת מועד להגשת תביעת החוב, עומדים עקרונות הוודאות והסופיות אשר נועדו לאפשר הן לנושים, אשר הגישו תביעתם במועד והן לחייב, לכלכל צעדיהם בצורה מושכלת תוך שהם מסתמכים על מצבת הנשייה כפי שהתגבשה לאחר שישה חודשים. מצבת הנשייה חושפת את הצדדים לסכום כלל החובות ומאפשרת לחייב לכנס אסיפת נושים ולהעלות הצעת הסדר. תביעת חוב מאוחרת תשנה את מצבת החובות ובכך תפגע הן בנושים אשר הגישו את תביעת החוב במועד והן בחייב שלא יוכל להמשיך בשגרת חייו אם יתאפשר לנושים חדשים להידפק על דלתותיו בכל עת ולהוסיף את חובם לנשיה.


3. סעיף 71(ב) לפקודה קובע חריג לכלל האמור ומאפשר הגשת תביעת החוב גם לאחר שחלפו ששה חודשים ממועד צו הכינוס, רק אם לא יכול היה הנושה, מטעמים אוביקטיבים שאינם תלויים בו, להגיש את תביעת החוב במועד.


4. בענייננו; לא שוכנע ביהמ"ש כי קיים 'טעם מיוחד' אשר יצדיק הגשת תביעת החוב באיחור כה רב של כשש שנים. יש לזכור כי הגשת תביעת החוב של המערערת לאחר שחלפו למעלה משש שנים ממועד מתן צו כינוס, פוגעת פגיעה מהותית ועקרונית באינטרס ההסתמכות של הנושים ושל החייב, במיוחד בשים לב לכך שהליך פשיטת הרגל נמצא בסיומו והחייב מצוי על סף הפטר מחובותיו ופתיחת דף חדש בחייו.
 

לסיכום, יש לדחות את הערעור. במקרה דנן לא קיים טעם מיוחד אשר יצדיק הגשת תביעת חוב באיחור של שש שנים.