הרכב שופטי ביהמ"ש המחוזי בחיפה בראשות האב"ד יוסף אלרון והשופטים משה גלעד ואברהם אליקים, גזרו עתה על פלוני בן 56 מהקריות, שהורשע בריבוי מעשים של העבירות -מעשים מגונים בכפיה, תקיפה מינית ומעשים מגונים במשפחה בחמשת אחייניו הקטינים - ילדי אחיו, שבוצעו עשרות פעמים בתקופה שנפרסה על פני 23 שנים את העונשים הבאים:
14 שנות מאסר בפועל, 24 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים ופיצוי כספי למתלוננים לפי החלוקה הבאה: למתלונן ש' סכום של 50,000 ₪ , למתלוננת י' סכום של 50,000 ₪ , למתלוננת נ' סכום של 50,000 ₪ , למתלוננת ל' סכום של 50,000 ₪ , למתלונן מ' סכום של 5,000 ש"ח ובסה"כ 205,000 ₪.
רקע:
הנאשם הורשע על פי הודאתו, לאחר שב"כ הצדדים הגיעו להסדר טיעון במסגרתו הוגש כתב אישום מתוקן, ובלא מסגרת עונשית.
לפי האישום הראשון, החל משנת 1986, עת היה המתלונן ש' (כיום בן 37 שנה ) בן 12 שנה ועד היותו בן 16 שנה, ביצע הנאשם בו מעשים מגונים ובקש ממנו לבצע בו ובגופו מעשים כנ"ל.
לפי האישום השני, בשנת 1986, עת היתה י' (כיום בת 35 שנה) בת 11, קרא הנאשם לי' והבטיח לתת לה כסף ולאחר שהגיעה בצע בה מעשים מגונים מספר רב של פעמים, וזאת עד לאחר שמלאו לה 15 שנים.
לפי האישום השלישי, במספר הזדמנויות, כשנה לפני הגשת כתב האישום, נהג הנאשם לגעת בגופה של נ', אחייניתו ילידת 1995 שהתגוררה בסמיכות אליו, להתפשט ולאונן בפניה, ולבצע בה מעשים מגונים ולבקש ממנה לעשות בו מעשים עד שהגיע לסיפוק.
המעשים השונים התרחשו בביתו של הנאשם, במחסן ביתו, בביתה של נ' כשהוריה נעדרו מהבית ובשיחים שליד בית ספר קרוב. חלק ממעשיו בוצעו בהיותה בת פחות מגיל 14.
לפי האישום הרביעי, במספר הזדמנויות, החל מהיות אחייניתו ל', ילידת 2001, בכיתה ב', נהג הנאשם לבצע בה מעשים מגונים עד הגיעו לסיפוק. מעשים אלו התרחשו במחסן ביתו של הנאשם.
ולפי האישום החמישי, כחצי שנה לפני הגשת כתב האישום, חיבק הנאשם את מ', יליד 1997, ואגב כך מישש בידו את ישבנו , עד שהלה הזיז את ידו.
הרכב השופטים ציין בעת גוזרו את הדין על הנאשם את הדברים הבאים:
הנאשם הורשע בביצוע מעשים מגונים רבים מאוד לאורך זמן רב בחמשת אחייניו, כולם קטינים בעת ביצוע העבירות. הנאשם, שהיה מודע למצבה הקשה של משפחת אחיו, ניצל בעורמה את האמון שנתנו בו המתלוננים בהיותו בן בית.
מעשיו של הנאשם בוצעו לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיני, וקשה לקבל את טענת הסנגור בדבר העדר שימוש בכוח כנסיבה מקילה, בהתחשב בגילם של הקטינים, ובהיות הנאשם דודם, (בענינה של ל' אף השתמש בכח ממשי וגרם לה כאב).
מעשיו השפלים של הנאשם נעשו תוך ניצול האמון שנתנו בו אחייניו הצעירים, למשל כאשר הסביר למתלונן ש' ש"הדברים יישארו ביניהם וכי הוא דודו שאוהב אותו" וכן כאשר ש' תאר כי בשעה שנזקק ביותר לנאשם (בשל מאסרו של אביו ופציעתה הקשה של אימו) הפך הנאשם ל"דוד מנצל ופוגע".
השופטים הוסיפו כי על העונש שיוטל על הנאשם לבטא את התוצאות הקשות ואת הפגיעה בקורבנותיו. התוצאות הישירות של מעשיו באות לידי ביטוי בנזקים הנפשיים שנגרמו למתלוננים, כפי שעולה מהתסקירים שהוגשו בעניינם. הנאשם בהתנהגותו הרס את חייהם של 5 אחייניו הקטינים אשר לכל אורך ימי חייהם ישארו עם הצלקות הנפשיות שגרם להם .
אל לה לחברה להסכים עם פגיעות חמורות בגופם ובנפשם של קורבנות עבירות מין, בעיקר עת מבוצעות הן לאורך זמן ולא ניתן לעמוד על מלוא השלכותיהן על נפש הקורבנות, ולהוקיע את עבריין המין ולבודדו מהחברה לתקופה ארוכה.
עוד הבהירו השופטים כי חומרה יתרה יש לראות בעבירות אלו עת מבוצעות הן בקטינים במסגרת התא המשפחתי, לאחר שבן משפחתם, מי ששמו בו את מבטחם, בגד באמון שניתן בו. בתי המשפט הביעו לא אחת את שאט הנפש מעבירות המין המבוצעות בחיק המשפחה ואת חובתו של בית המשפט להגן על הקטינים ולהוקיע את הנאשמים בעבירות אלו באמצעות ענישה חמורה והולמת, שיהא בה כדי להשיג את מטרות הגמול וההרתעה שבענישה.
השופטים ציינו כי לזכותו של הנאשם עומדת במקרה זה רק הודאתו בכתב האישום המתוקן (במסגרת הסדר הטיעון) שהביא לחסכון זמן שיפוטי יקר וחסכה מהמתלוננים התייצבות לחקירה נגדית והבהירו כי לא שוכנעו כי חרטתו כנה כמתואר למשל בחוות הדעת של המרכז להערכת המסוכנות, ולא שוכנעו כי מצבו הרפואי של הנאשם או של אשתו יכולים להחשב כנסיבות מקילות.
השופטים סיכמו כי כשמ דובר בעבירות מין המבוצעות בקטינים, גוברים שיקולי הגמול, הרתעת הנאשם ועברייני מין מסוגו, והצורך להגן על קורבנות העבירה וקורבנות פוטנציאליים על נסיבותיו האינדיבידואליות של הנאשם.
תפ"ח 10364-11-09
.jpg)
-min(2).jpg)
