תפ 5045/02 מ"י נ' גרופי אביעד
עובדות המקרה:
ביום שבת, 6.7.02, סמוך לשעה 12:00, הגיע הנאשם לגן ציבורי הסמוך לבית הכנסת סנהדרין. המתלוננת וילדיהם המשותפים של הנאשם והמתלוננת, יצאו מבית הכנסת. הנאשם ביקש שילדיו ייגשו אליו והמתלוננת הורתה לילדים שלא ייגשו אל הנאשם. הנאשם צעק וקילל את המתלוננת.
הנאשם איים על המתלוננת כי יהרוג אותה וכי ימרר את חייה.נ הנאשם הפחיד את ילדיו ובייש את המתלוננת ואת ילדיו ברבים. לטענת הנאשם, הוא לא איים על המתלוננת כלל, ובפרט לא איים לרצוח אותה.
האם יש להרשיע את הנאשם?
1. הרכיב ההתנהגותי של היסוד העובדתי של העבירה הינו המאיים בכל דרך שהיא". הרכיבים הנסיבתיים של היסוד העובדתי הינם איום "על אדם", "בפגיעה בגופו, בחירותו .. היסוד הנפשי הנדרש הוא "כוונה להפחיד את האדם או להקניטו".
המבחן להתקיימות האיום הינו אובייקטיבי. לא רגישותו או אטימותו של מי שהדברים היו מכוונים כלפיו הן שקובעות אם יש בדברים משום איום אם לאו, אלא הערכתו של האדם הסביר, כפי שהיא באה לידי ביטוי על רקע מכלול נסיבותיו של המקרה.
2. היסוד הנפשי: למאיים היתה מודעות, ברמה גבוהה של הסתברות, כי היעד של הפחדה או הקנטה יתממש עקב איומו, גם אם אין לו שאיפה לכך.
אכן, מאיים אשר בשעת האיום מודע, ברמה גבוהה של הסתברות, כי דבריו יפחדו את המאוים, פוגע בערכים מוגנים על ידי העבירה של איומים - השלווה הנפשית, הביטחון וחירות הפרט - באותה מידה ממש כמו מאיים אשר העמיד לנגד עיניו את השאיפה לפגוע בערכים אלה.
3. בענייננו, האיומים הינם לא רק בדיבור, אלא אף בהתנהגות. עצם נוכחותו של הנאשם ליד בית הכנסת, במפתיע, מחוץ לזמנים ולהסדרי הראיה שנקבעו בין הנאשם לבין המתלוננת לבין ילדיהם, יש בהם כדי להפר את שלוות נפשה של המתלוננת. הסדרי הראיה והמשמורת שבין הנאשם למתלוננת וילדיהם נועדו למנוע מצבים שבהם יופיע הנאשם, יצור קשר עם ילדיו, שלא בהתאם להסדרים.
האיום אינו רק בעצם נוכחותו של הנאשם לא בזמן ולא במקום שהתיר לו הצו, אלא אף איום במילים ובמעשים. הנאשם איים על המתלוננת בכוונה להקניטה ולהפחידה ולכן עבר עבירה של איומים.
לסיכום,
עצם נוכחותו של הנאשם, במקום שבו נמצא, במפתיע ובמפגיע מחוץ לזמנים ולהסדרי הראייה שנקבעו בין הנאשם לבין המתלוננת- היה בה כדי להפר את שלוות נפשה של המתלוננת. האיום יכול שיהא מילולי , ויכול שיבוא לכלל ביטוי בכל דרך אחרת, לרבות בהתנהגות.