בר"ע 186/74 יואל ורבקה פוסטר נ' נעמי ושלמה לוי
המבקשים, הם בעל ואשה, התחייבו למכור לנתבעים מקרקעים, אך משהוברר שנבצר מן הבעל להעביר את חלקו בנכס הואיל והוכרז בתור פושט-רגל, הוסכם כי האשה תעביר את חלקה ואילו הבעל יעביר את חלקו בנמכר לכשישוחרר מפשיטת- רגל.
לטענת המשיבים-הנתבעים שוחרר הבעל אמנם מפשיטת-רגל, וחלקו בנכס אף הוחזר לו, אבל הוא ממאן לקיים את החוזה. שופט בית-המשפט המחוזי סירב למחוק את כתב התביעה מחוסר עילה. לטענת המבקשים פושט-רגל הינו חסר כושר להתחייב בחוזה.
האם המגבלות השונות המוטלות על פושט רגל הופכות אותו לפסול דין?
1. בצדק סירב השופט המלומד למחוק את כתב-התביעה מחוסר עילה. המבקשים ביקשו ללמוד מהוראות פקודת פשיטת-הרגל, שפשט-רגל הוא חסר-כושר להתחייב, ולא היא. הם מסתמכים על סעיף 41(ד) לפקודה הנ"ל ומבקשים להסיק ממנו, שהחוזה בו מדובר הוא, והוא בלבד, ניתן לביצוע, ללמדך, שבמידה ועיסקה אינה מוגנת על-פי סעיף 44 הנ"ל, אין לה תוקף וכמוה כלא היה.
2. אכן אין ספק בכך שהעיסקה דנן אינה נופלת בגדרו של סעיף 44(ד) הנ"ל, אך לא מצינו בפקודה סמוכין לטענה, כי הכרזתו של אדם בתור פושט-רגל גורעת מכושרו לחוב, אשר ניתן לו מכוח סעיף 1 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות.
3. בדין הבחין השופט בין כשרו של פושט-רגל לחוב לבין כשרו לעשות דיספוזיציה לגבי רכושו. גם כושר אחרון זה לא נלקח ממנו, אלא שדיספוזיציה שנעשתה על-ידי פושט-רגל חסרת תוקף היא, הואיל ועקב פשיטת-הרגל הוקנה כל רכושו לנאמן, כאמור בסעיף 18 לפקודה, והועבר אליו.
4. משהוקנה רכושו של פושט-רגל לנאמן כאמור, נעשה פושט-הרגל בחזקת אדם זר לגבי מה שהיה קודם נכסו, וכדרך שפלוני אינו יכול למכור נכסו של אלמוני, כך גם פושט-רגל אינו יכול למכור נכסו של הנאמן.
לסיכום,
המגבלות השונות המוטלות על פושט רגל אינן הופכות אותו לפסול דין.
