חיוב בעלים בנכס משותף בתשלום שכר שימוש ראוי בנכס, האמנם?

רע"א 7899/06 ראובן גרוס נ' עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ

מדובר במבנה ששטחו 270 מ"ר, הבנוי על מגרש ששטחו 291 מ"ר. רשות הפיתוח היא הבעלים של מחצית הזכויות בנכס, והמבקש היה הבעלים של המחצית האחרת מ-26.11.96 עד 26.6.00, מועד בו מכר את חלקו בנכס. בעלות הצדדים בנכס הייתה במשותף והנכס לא ניתן לחלוקה בעין.

המחלוקת בין הצדדים מתייחסת לשימוש שנעשה בנכס בתקופה שבין 2.2.94 ל-31.7.97. באותה תקופה השכיר המבקש את זכויותיו בנכס לצדדים שלישיים תמורת דמי שכירות, והללו החזיקו בנכס והפעילו בו מסעדה. מכאן טענה המשיבה בבית משפט השלום, כי על המבקש לשלם לה, בגין שימושו בנכס והשכרתו, מחצית מדמי השכירות שקיבל.

בית משפט השלום קיבל את טענת המשיבה וחייב את המערער בתשלום דמי שימוש. המבקש ערער לבית המשפט המחוזי וערעור נדחה. מכאן בקשת הערעור שהוגשה.

האם יש לקבל את בקשת הערעור?

1. עניינו של המבקש נדון כבר בהרחבה בפני שתי ערכאות; המדובר במחלוקת המתוחמת בגדרי הצדדים, ואין הבקשה נכללת באותם מקרים שבהם מתעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית רחבה, שלגביהם יישקל מתן רשות ערעור בגלגול שלישי.

2. למשיבה זכות הנובעת מהאמור בסעיף 35 לחוק המקרקעין, לפיו "כל שותף זכאי לחלק מפירות המקרקעין המשותפים לפי חלקו במקרקעין".

3. במקרה הנידון, זכויות המבקש לא היו אלא במחצית מהנכס המושכר, כך שעשיית שימוש בכמעט כולו מנעה מן המשיבה באופן מהותי ובפועל – אם נרצה, באופן "אובייקטיבי" – את השימוש.

לסיכום,

אין להיעתר לבקשת הערעור. לבעלים ברכוש משותף יש זכות זהה לפירות שמניב המקרקעין המשותפים לפי חלקו של כל אחד במקרקעין. המערער עשה שימוש במקרקעין משותפים והפיק מכך רווח ועל כך עליו לשלם למשיבה את החלק המגיע לה מכוח היותה בעלים במקרקעין המשותפים.